חיפוש בספריה
חינוך וקהילה
|
מידע שימושי
|
תצוגות ארכיאולוגיות
|
מבנה ארגוני
|
חנות
|
פרסומים
|
סרטים
צור קשר
|
אודותנו
|
עברית
|
English
|
ﺍﻟﻌﺮﺑﻴﺔ
מי אנחנו
חפירות ארכיאולוגיות
מתנדבים
רישוי, בניה ואגרות
מגילות מדבר יהודה
אספנים
כנסים וימי עיון
דוברות
מכרזים
מאגר ספקים
ארכיון
הצהרת נגישות
צור קשר
אתרים נוספים
חדשות ארכיאולוגיות
עתיקות - המהדורה המקוונת
אתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל
מינהל שימור
הארכיון המדעי
הספרייה המקוונת של מגילות מדבר יהודה ע"ש ליאון לוי
אגודת הידידים של רשות העתיקות
פסיפס לוד
הגן הארכיאולוגי בירושלים
אתר פרוייקט יפו
אתר ועדת ערר לפי חוק העתיקות
ראיון עם הסופרת צרויה שלו על ספרה "תרה"
למה ארכיאולוגיה פתאום? מה יש בנושא זה שמושך ומעורר השראה?
לאחר שהתגבשו אצלי קווי העלילה והדמויות הראשיות, חשבתי: במה הגיבורה תעסוק? היה לי ברור שלא אסתפק במשהו טכני אלא במשהו עמוק יותר שיעשיר את הספר. התלבטתי בין כמה אפשרויות וארכיאולוגיה הייתה אחת מהן.
היכרותי עם מקצוע הארכיאולוגיה, אם כי לא באופן יסודי, היתה במסגרת לימודי בחוג למקרא לתארים ראשון ושני. הייתה לי הרגשה שזה יכול להתאים לאישיות של הגיבורה ובעיקר לתכנים שבספר ולאנלוגיות שבו.
יש אצלכם הארכיאולוגים מושג שנקרא "לרפא ממצא", כמו ריפוי של דברים, והניסיון להחזיר משהו להיות שלם התאים לי בתור אנלוגיה למשפחה השבורה המתוארת בספר. מה שמעניין אותי זה חיי הנפש – הארכיאולוגיה של הנפש. הנפש דומה בכמה מובנים לאתר ארכיאולוגי, שבו קיים ניסיון להבין חיים לפי העבר ולתת הסברים לצורות חיים. יש כאן גם אלמנט בלשי, סיפור סמוי מאחורי הגלוי. כל האלמנטים הללו משכו אותי.
הארכיאולוגיה שימשה גם השראה לאור התהיות שהגיבורה מעלה בעבודתה על ממלכת דוד ושלמה, כאנלוגיה למשפחתה האבודה. {האם היאקטנה כמו שבט נידח או מפוארת ומושלמת כבית מלוכה?}למעשה שני הגיבורים הראשיים הם ארכיאולוגים וחלק מהקשיים שלהם בנישואים קשורים בעצם לעיסוק המשותף שלהם בארכיאולוגיה. זה שאמנון מילר היה בכיר ממנה והיא במידה מסוימת התעלתה עליו (זומנה רבות לכנסים), הביא להתדרדרות היחסים ביניהם.
בספר קיים מכלול שלם של סיפורים, עובדות היסטוריות וארכיאולוגיות - איך נבחרו הסיפורים?
לאחר שידעתי מהו הכיוון הכללי של הכתיבה, התחלתי לחפש את הסיפור המרכזי. זה בעצם שילוב של קריאת ספרות בנושא ועיבוד חומרים בעקבות פגישות עם אנשים. התייעצתי עם אנשים וניסיתי לבדוק מהן האפשרויות שעומדות בפני. כך פגשתי במקרה את ד"ר לוסי פליטמן ז"ל (בדיעבד הסתבר לי שהיא לימדה אותי בחוג להיסטוריה של עם ישראל). לוסי, היסטוריונית וחוקרת המקרא, עסקה בעיקר בחקר תרה ובזיקתה ליציאת מצרים.
למצוא את הסיפור המרכזי זה קל. מה שקשה באמת זה לנסות ולסגל לעצמי דרך מחשבה ואסוציאציות של ארכיאולוגים. קראתי את ספרו של פרופ' רוני רייך "הזמנה לארכיאולוגיה", איתו גם נפגשתי, וכן את ספרם של פרופ' ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן "ראשית ישראל" על מנת לסגל לעצמי אופי מחשבה והפנמה מתאימים.
כשניסיתי לחפש דימוי ופתאום צף דימוי ארכיאולוגי הייתי מאושרת. אני
בטוחה כי לא הצלחתי באופן מלא לזרוע ברצף התודעה של הגיבורה את כל הזיכרונות והאסוציאציות הארכיאולוגיות, אבל ככל שקראתי יותר חומרים הוקסמתי ומצאתי את הארכיאולוגיה כנושא מרתק.
ומה לגבי קישור סיפור תרה לתיאוריה השנויה במחלוקת?
התיאוריה היתה קיימת, ואכן לא כל כך מקובלת. לאישיות הגיבורה מתאים להסתבך, שכן היא רבת פנים ולא מקובלת. מבחינה ספרותית יש בה הרבה כוח דרמטי בהתפרצות הגעשית, בחורבן הציוויליזציה שיביא לגאולה. זה היה כל כך מתאים ולא יכולתי לוותר על זה. הגיבורה מעצימה הכול והייתי חייבת אנלוגיה דרמטית קטסטרופאלית. הרס ציוויליזציה והכוחות הוולקניים שבתרה מתיישבים עם אישיותה של הגיבורה. אני לא בטוחה שכחוקרת מדעית התיאוריה הייתה מקובלת עלי אבל גם בספר הדגשתי זאת.
מה משך בסיפור החפירה בתל יזרעאל? בשלדים בנקבת המים במגידו?
מה שמשך אותי לשם זה חשיבותו של האתר שהתקיים למעשה זמן כל כך קצר. היה לי חשוב שהגיבורים שעוסקים בארכיאולוגיה יתחילו את דרכם ויכירו שם, ויהא בכך רמז לעתידם. במגידו מצאתי שוב את הזוגיות שבסיפור, האזכור של אבדון עם הדהודים לא מודעים.
האם קיים אבטיפוס של ארכיאולוג בעינייך?
אני חושבת שערבבתי תכונות שממילא שייכות לארכיאולוגיה, למשל בדיאלוג עם העבר, בחיטוט ובחיפוש, ובניסיון לדובב דברים שקשה לדובב. אני יכולה לדמיין את התכונות עבור דמות רצינית עם כובד ראש.
אפשר לדבר גם על רגישות לפרטים, אבל גם בספר קיימים שני מודלים לארכיאולוגים:
האחד -- מודל הפנטזיה (אלה מילר), והשני - מודל של הארכיאולוג ההולך בתלם המדעי (אמנון מילר).
עושה רושם שנושא הארכיאולוגיה קרוב לליבך?
ביקרתי באתרים ארכיאולוגיים ופעם גם בחפירה בכורסי. האמת היא שהתכוונתי להשתתף כמתנדבת וחשבתי לעשות זאת באופן יסודי אבל נפצעתי בפיגוע {קו 19 ברח' עזה,ינואר 2004}ואיבדתי לזמן מסוים את הניידות וגם לאחר שהשתקמתי פיזית לא שבתי וחבל לי. אני מצטערת על זה.
הספר הוא רב מכר. האם הוא מצביע בהכרח על טעם הקהל ואהבתו להיסטוריה ולארכיאולוגיה כפי שמוגש בספרך?
מבחינת הקוראים -- רבים נוטים להתייחס לחלק הרגשי לאהבה,ליחסים בין האנשים, הזיהוי עם המשבר והחרטה ורוב התגובות היו כאלה. פחות התייחסו לפן ההיסטורי או הארכיאולוגי. זה מצער אותי כי זה אלמנט חשוב בעיני ואינני יודעת עד כמה זה חשוב לקוראים שהרי אינני מכירה את רובם .אינני בטוחה שאנשים נמשכים לקריאת הספר בגלל האלמנטים הללו ואולי זה גם לא משנה כי זה מתערבב ביחד.
במשך חמש שנים עבדת על "תרה" , מה היחס שלך ליצירה?
יש עונג גדול בכתיבה ואני מאושרת לעשות את זה. אבל, יש משהו ביציאה אל אויר העולם, כמו ציפור הנפש. יש את הכתיבה במובן של הרגש שמושקע בה והקרבה האישית אל הספר והדמויות, ואז כשיוצאים אל העולם יש בזה משהו מבלבל ולוקח זמן להסתגל לזה. אחרי שנים של בדידות קיצונית מול המחשב זה כבר לא ברשותי ויש אחרים שרואים וקוראים ויש מעורבות קיצונית.
מה מידת החשיפה האישית שלך כסופרת בתוך הספרים שלך? איך את מתמודדת עם חשיפת המחשבות שעולות מפרי עטך לאחר מעשה?
בזמן הכתיבה כלל לא חשבתי על זה. זה מסתורי ויש בו טוהר ואינני חושבת על החשיפה או מה יגידו. זה לא חולף בדעתי ואני משתדלת להיות משוחררת. לאחר מעשה ברור שיש כאן חשיפה, אבל זה עובר עיבוד מאוד ממושך ואינני מרגישה שאני כותבת בשמי אלא בשם הגיבורה. אני יודעת שהגיבורה למשל טועה וזו דרכה ולא מזדהה איתה, וכשאני משלבת מחשבות אזי המחשבות אינן שלי. זה אני ולא אני שעוברים גלגול ואז אני מדברת בקולה והיא בקולי ואנו שומרות אחת על השנייה. התחושה של אלמנט החשיפה לא משמעותי למרות זה נכתב בגוף ראשון.
מאמרים נוספים ...
ראיון עם נשיא המדינה
"לחנניה שלום", שלום
צינתור בחפירות ארכיאולוגיות
מדיניות שימור טריטוריאלית כגישה בטפול באתרי מורשת
ראיון עם הסופרת צרויה שלו על ספרה "תרה"
תרה – סנטוריני
ההיסטוריה חוזרת
מצעד החפירות
סיפורים קטנים מענף ארכיון
המיקרופון המשוטט - והפעם: תרים עם "תרה" ברחבי הרשות