Israel Antiquities Authority
נגישות

בירה ופריפריה בממלכה האוררטית

יהודה דגן, רשות העתיקות

לקראת סופו של האלף השני לפנה"ס, מופיעות לראשונה במקורות ההיסטוריים עדויות להיווסדה והתגבשותה של ישות פוליטית חדשה מצפון-מזרח לאשור. ישות זו, הידועה כיום בשם "הממלכה האוררטית", השתרעה בעיקר בחלק המזרחי של תורכיה ובמדינות הגובלות בה ממזרח ומדרום. סדר המאורעות שקדמו להופעת ממלכה זו על בימת ההיסטוריה אינו ברור, וגם המידע הארכיאולוגי על האזור בו התפתחה אינו רב. הידיעות העיקריות על  האירועים בממלכה מובאות ברישומים האשוריים על המסעות "כנגד אררט".
 
אזכור ראשון של מסע צבאי לחבל ארץ זה מופיע בכתובת שלמנאסר I (1273 לפנה"ס בקירוב) שנלחם כנגד 8 מלכים "בארצם של אורוטרי [אוראטארי]" (האשורים משתמשים בשמות "ארץ אוראטארי" ו"ארץ נהרי" במקביל). לאחר תקופה עלומה של כ 300 שנה, שבים המקורות האשוריים ומזכירים ממלכה משגשגת עם בית מלוכה המהווה יריב קשה לצבאות האימפריה האשורית (בשנים 950 עד 600 לפנה"ס בקירוב). המלחמות התכופות בין מלכי אשור למלכים האוררטים גרמו להתעצמות הממלכה החדשה ובניית כוחה הצבאי. בשיא כוחה התפרשה הממלכה האוררטית על-פני שטח הררי נרחב, שמאפייניו הם הרים נישאים (הרי ארמניה-כורדיסטאן) עם נוף פראי. הרים אלו נוצרו מסלעי גרניט ושפכי לבה קדומה וצעירה וגובהם כ 4000-2500 מ'. גוש הררי זה מורכב ממספר יחידות גיאוגרפיות משניות היוצרות כיסים מבודדים, שהגישה אליהן בדרכים הרריות קשות. בתחומי אזורים אלה השתרעו עמקים סגורים  או רמות  פוריות, שהיוו מקור רב ערך לכלכלה האוררטית. ניתן לתחום את שטח הממלכה האוררטית בין שלושת האגמים: ואן, אורמיה וסוואן.  בחבל ארץ זה מרובים המחצבים שנוצלו כבר בתקופות הקדומות. הערך הרב של המתכות זהב, כסף, נחושת, בדיל, מנגן, פחם חום וברזל, תרם רבות לעושרה ולעוצמתה של הממלכה האוררטית. שפע חפצי המתכת מארד, מכסף ומזהב, שנמצאו בחפירות הארכיאולוגיות (רבים מהם מצויים כיום באוספים פרטיים) מעידים על יכולת טכנולוגית מרשימה של עיבוד מתכות וכישרון  אמנותי גבוה.
 
המחקר של התרבות האוררטית קשור בעקיפין בהתקדמות המחקרים על ערי אשור במסופוטמיה. הכתובות הרבות החקוקות בכתב היתדות על קירות מצודת ואן ועל לוחות אבן בסביבתה, משכו חוקרים אירופיים, החל מהמאה ה-19. בשנת 1826 החל פ"א שולץ להעתיק את הכתובות החרוטות על הסלעים ולרשום את כלל המונומנטים הפזורים בשטח.
 
בשנת 1850 ערך ואן א"ה ליארד סיור סביב מצודת ואן והעתיק את הכתובות החקוקות על הסלעים. הוא הצליח לפענח מעט מהכתובות ואילו באחרות הצליח לזהות רק את התואר המלכותי של בעל הכתובת. במחצית השנייה של המאה ה-19 הפך אזור העיר ואן לשדה פורה לסוחרי עתיקות, חפצים רבים הגיעו למוזיאונים באירופה, במיוחד מגבעת טופרקלה (4 ק"מ מצפון-מזרח לואן). לקראת סוף המאה החלו חוקרים רוסיים להתעניין באזור, בין היתר בעקבות רכישות רבות של חפצים לא מתועדים בידי מוזיאון ההרמיטז'.
 
רק לאחר זמן החלו החפירות הראשונות ובמהלך השנים הבאות, נערכו חפירות באתרים אוררטים רבים ובעיקר במרכזי השלטון המבוצרים בארמניה, באיראן, באזירביג'אן ובתורכיה. חפירות אלו חשפו בפני החוקרים את עושרה של הממלכה, תרבותם החומרית של אזרחיה ויכולתם האדריכלית הגבוהה. בירתה של הממלכה שכנה בעיר תושפה (ואן-קלאסי), בתחומי העיר ואן. נמצאו כאן כתובות רבות של מלכי אוררטו, שרידי מבנים ומערות קבורה מרשימות. אך בנייה מאוחרת מימי הביניים פגעה רבות בשרידים הקדומים. כאמור, עיקר ידיעותינו על ההיסטוריה והכרונולוגיה של הממלכה האוררטית נובעות מן הטכסטים האשוריים. אלה נכתבו מנקודת המבט של כותבי ההיסטוריה האשורית, ולפיכך חשיבותם רבה יותר לסינכרוניזציה עם המלכים האוררטיים ופחות באשר לאירועים הקשורים לכך. באנלים האשוריים מוזכרים ציונים חשובים ביותר לבניית הכרונולוגיה של שושלת המלכים האוררטים, כמו מותו של המלך האוררטי רוסה I  בשנת 8 לסרגון II (714 לפנה"ס) או מלחמתו של אסרחדון נגד רוסה II (673 לפנה"ס). את פעולות הבנייה הגדולות של מרכזי השלטון המבוצרים יש ליחס בעיקר למאות 7-8 לפנה"ס. פעולות התפשטות ובנייה רבות מיוחסות לארגישתי I (764-786 לפנה"ס). מלך זה חקק על קירות קברו בעיר תושפה את מסכת חייו ופועלו למען הממלכה, וזאת הכתובת האוררטית הגדולה ביותר שנמצאה עד-כה. על-פיה, הגיע ארגישתי I מערבה לעבר הים הגדול (אולי התכוון לים התיכון), והשתלט על דרכי המסחר שהיו בשליטת האשורים.
 
בתחומי הממלכה האוררטית נחשפו עד כה כ 64 כתובות מלכותיות, המספקות לנו עדויות חשובות לשחזור מפעלי הבנייה של מלכי אוררטו, שכללו בניית מרכזי שלטון מבוצרים על צירי הדרכים הראשיות, ובהם מקדשים בעלי תוכנית אחידה לפולחן האל חלדי,  אמות מים, סכרים, דרכי תעבורה, ופיתוח מכרות למתכות. בתחום הכלכלי הם השביחו עדרי צאן, בקר וסוסים, וארגנו את התוצרת החקלאית לאגירה ולחלוקה.
 
לקראת סוף המאה ה- 8 לפנה"ס ניכרות שכבות חורבן והרס במרבית המצודות האוררטיות. יתכן כי אלו עדויות לפלישת שבטים סקיתיים או קימריים לעבר מקומות היישוב האוררטיים.  במשך המאה ה-7 לפנה"ס, חלה ירידה בעוצמתה של הממלכה האוררטית. המאבקים כנגד האשורים החלישו את הממלכה וצמצמו את שטחי שליטתה.
 
עלייתן של ממלכות מדי  ופרס, איימה על המשך שליטתם של האוררטים בשטחים שממזרח להרי הזגרוס. אין לקשור את היעלמותה של הממלכה האוררטית באירוע חד פעמי, אלא במקבץ של אירועים גיאופוליטיים שגרמו לשקיעתה של הממלכה המפוארת בת 300 השנים בנבכי ההיסטוריה.  
ביבליוגרפיה נבחרת:
Burney C. and Marshall D.L. 1971. The Peoples of the Hills, Ancient Ararat and Caucasus, London.
                   Frankel D. 1979. The Ancient Kingdom of Urartu, London.
Piotrovsky B.B. 1996.The Ancient Civilization of Urartu (Translated from the Russian by James Hogarth), New York.
Tarhan T. 1994. Recent Research at the Urartian Capital Tushpa. Tel-Aviv 21: 22-57.
Zimansky P.E. 1985. Ecology and Empire: The Structure of the Urartian State, Chicago, Illinois.

מאמרים נוספים ...