כפר אעבלין שוכן בצדו המזרחי של עמק עכו, על אם הדרך הרומית העתיקה המחברת בין עכו לטבריה (על מסלול דרך זו ראה רול 1986 ע' 297-303).
הישוב מוזכר במקורות היהודיים החל מן התקופה הרומית בשם אבלים (תוספתא עירובין רפ"א ע' 138) ונחשב לישוב יהודי שכלל בית כנסת (אבי יונה 1962 ע' 134).
בשנת 1047 לספה"נ בקר במקום הנוסע המפורסם נאסר ח'סרו וכתב: "והמשכתי לכפר אחר, הנקרא אעבלין ובה קבר הוד עליו השלום בקרתי בו … כמו כן בקרתי שם בקבר הנביא עזיר עליו השלום" (ח'שאב 1945 ע' 16).
הכפר לא מופיע בחוזה הברית ממלוכי צלבני ממחצית המאה ה 13 לספה"נ) ׂ Barag 1979 ) ולא ברשימת המיסוי העותמאנית מסוף המאה ה 16 לספה"נ ( Hutteroth and Abdulfttah 1977) וכנראה חידוש ההתיישבות במקום התחילה רק בראשית המאה ה- 18 לספה"נ, בתקופת השליט ד'אהר אל-עמר, אשר הקיף את הישוב בחומת גדר מחוזקת במגדלים על שטח קטן מן העיר העתיקה (גרן כרך (6) ע' 285).
בימי ד'אהר אל-עמר נבנה מסגד גדול על ידי אחיו יוסף בשנים 1766-7. תוספת למסגד נבנתה במאה ה20- ובה משולבת הכתובת המתעדת את בניית המסגד.
בכפר אעבלין נערכו בעבר מספר חפירות שאת חלקם הגדול רכזה נ' פייג, ובהן מערות קבורה מן התקופות הרומית והביזאנטית, המאות הא'- הד' לספה"נ, מחילות מסתור מן התקופה הרומית, המאות הא'- הב' לספה"נ. (פייג 2000 ע' 49).
נוסף על זה, חתך שנבדק על ידי מ' יתאח, אשר כלל בור מים ושני מתקנים מטויחים וקיר לא מתוארכים, בנוסף לחלק ממערת מסתור (יתאח 1999 ע' 113-4).
במרכז העתיק של הכפר, שנמצא בראש הגבעה עליה ניצב הכפר, מצוי מתחם מקודש לאוכלוסיה הנוצרית, הקשור לחייה של הקדושה מרים בוארדי, שפעלה במקום במאה הי"ט. לאחרונה, משפחת דאווד יוזמת פיתוח של המתחם, ובעקבות יוזמה זו ערכה רשות העתיקות שתי חפירות בדיקה מצומצמות. בשני השטחים נמצא ייצוג ארכיאולוגי של אותן התקופות.
מהתקופה הרומית יש לציין מתקן שכולל בריכה, שבדופן הדרומית שלה גרם מדרגות רחב, ובדופנה הצפונית פתח קמור שהוליך אל חדר קטן נוסף. המתקן טויח בטיח הידראולי וככל הנראה יש לזהות מתקן זה כמקווה טהרה יהודי. אם כן, המקווה מחזק את עדותן של מערות הקבורה מאותה תקופה. המקווה יצא משימוש על ידי חציבת מחילה בדופן המערבית של החדר הקטן. המחילה הובילה אל חדר עגול נוסף המחובר גם הוא למתקן שלא נחפר במערב דרך פתח מקומר. כנראה, שחוצבי המחילה ויתרו על המקווה ויצרו מערכת מסתור מתוכננת תוך חיבור חללים ומתקנים הידועים להם.
לאחר מכן, כנראה בתקופה הביזאנטית, נבנתה סתימה בפתח המקווה והמחילה טויחה בטיח הידראולי שהכיל חרסים כתושים, השונה מן הטיח המקורי של המקווה. מן התקופה הביזאנטית נחשפו שרידי מבנה הכוללים שלושה חדרים שמורים היטב המעידים על עוצמתו הרבה של הישוב בתקופה זו ובולט גם השימוש הנרחב באבני גזית.
מכלול כלי החרס המיוחסים לשכבה זו אופייני לאתרי הגליל המערבי ובולטים בו כלי יבוא רבים.
אל התקופה העבאסית ניתן לשייך שרידים דלים בלבד. אלה כוללים קיר בודד ומצבורי חרסים שבה בולטים כלי ה- Buff הבהירים וקערות מונכרום מזוגגות בירוק צהוב.
שרידי התקופה הצלבנית מעידים על בנייה מסיבית שכוללת קיר, אליו סמוכה אומנה רחבה.
מן התקופה העות'מאנית המאוחרת נותרו בתים רבים שעדיין משמשים את תושבי הכפר במתחם זה. ממצא החרסים כולל חרסים מזוגגים ומקטרות חרס ונראה שאת רובם ניתן לשייך למאות הי"ח והי"ט לספה"נ.
בחפירה מצומצמת זו נתגלה רצף של ישוב למן התקופה הרומית ועד התקופה הממלוכית שכלל הפסקות קטנות והוא תואם את המידע מהמקורות ההיסטוריים. בתקופה הרומית נראה כי היה במקום ישוב יהודי ואין בידינו מספיק מידע לזהות את אופי האוכלוסייה החל מן התקופה הביזאנטית ועד לתקופת ד'אהר אל-עומר במאה ה 18 לספה"נ.
הפניות
גרן ו' 1986 תיאור גיאוגרפי היסטורי וארכיאולוגי של ארץ ישראל כרך (6) הגליל, ירושלים.
פייג נ' 2000 מערת קבורה רומית באעבלין. עתיקות 38: 53-49
יתאח מ' 1999 אעבלין. חדשות ארכיאולוגיות 110: 1113-112
ח'שאב י' 1945 ספרנאמה של נאסר ח'סרו ( תרגום לערבית)
Barag D. 1979 A NEW Source Concerning the Utimate Borders of the Latin Kingdom of Jerusalem. IEJ 29: 197-217
Hutteroth W.D. and Abdulfattah K. 1977. Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16TH Century. Erlangen