בחפירות הצלה שערכה רשות העתיקות בשכונת רמת שלמה בירושלים נחשפה מחצבה עתיקה המשתרעת על שטח שגודלו 5 דונמים לפחות. החפירה נערכה במסגרת עבודות שיזמה עיריית ירושלים לשם בניית בית ספר לילדי השכונה. במחצבה זו נחצבו אבני ענק ששימשו לצרכי הבנייה הממלכתית בירושלים בתקופת בית שני. קרוב לוודאי שבנייה זו כללה גם את כתלי הר הבית ובניינים מונומנטאליים אחרים. עם גילוי העתיקות הנחה ראש העיר, הרב אורי לופליאנסקי, לעצור את העבודות ותקצב את חפירות ההצלה בעלות של 350.000 ₪ .
ייחודה של המחצבה הוא בגודלן העצום של האבנים שאורכן מגיע עד כדי 8 מטרים בדומה לאבנים שהשתמרו בחלקים התחתונים של מתחם הר הבית. לצורך הקמת בנייני הציבור הממלכתיים בחרו שליטי העיר בתקופת בית שני באבן משובחת שמקורה בשכבות סלע גיר קשה מסוג המכונה בערבית "מלכה" (מלשון מלכות) בשל יופיו ואיכותו. זוהי הפעם הראשונה שבה נחשפת במלוא עצמתה מחצבה מן הסוג הזה, ושאותה ניתן לקשור עם מפעלי הבנייה הכבירים בירושלים של תקופת הבית השני. גובהו של הרכס (כ- 80 מטר מעל גובה הר הבית) וקרבתו לדרך הראשית שהגיעה לירושלים מצפון, הם שקבעו את מיקומה של מחצבה מרכזית זו. מכאן ניתן היה לגרור את אבני הענק בעזרת שוורים במדרון המתון עד לשטחי הבנייה בירושלים. השימוש באבני ענק אלה, תוך הנחתן על גבי סלע היסוד במהלך בניית מתחם הר הבית הוא ששמר על יציבותו של המבנה במשך אלפי שנים, ללא כל צורך בשימוש בטיח או במלט.
לדברי מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות, אירנה זילברבוד, חציבת כל גוש אבן נעשתה בשלבים: בתחילה נחצבו תעלות צרות ועמוקות שהקיפו את ארבע צלעותיו של הגוש ובודדו אותו ממשטח הסלע שסביבו. לאחר מכן נעצו בעזרת פטיש שורה של יתדות ביקוע בחלקו התחתון של הגוש עד להיווצרות סדק בתחתיתו וניתוק האבן. באתר נמצאה לראשונה יתד ביקוע שלמה שנשכחה על ידי החוצבים הקדמונים. בין הממצאים הנוספים שהתגלו בחפירה: מטבעות ושברי כלי חרס המתוארכים למאה הראשונה לספירה המאשרים שהמחצבה פעלה בתקופת השיא של מפעלי הבנייה בימי הבית השני.