לדברי יחיאל זלינגר, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, "איתור שתי החומות בהר ציון, מאשש את השערתנו לגבי התרחבות העיר כלפי דרום בשתי התקופות הללו, כשירושלים הגיעה לשיא גודלה. בתקופת הבית השני הייתה העיר, והמקדש שבמרכזה, מוקד עלייה לרגל של יהודים מכל העולם הקדום, ובתקופה הביזנטית, היא היוותה מקור משיכה לצליינים נוצרים, שבאו בעקבות סיפור חייו ומותו של משיחם. חשיפת החומה מהתקופה החשמונאית, וממש מעליה - קו הביצור מהתקופה הביזנטית, המתוארכת ל-400 שנה מאוחר יותר, מוכיחה כי זהו המיקום הטופוגרפי הטוב ביותר להגנה על העיר. הממצאים מעידים, שלמרות שבוני החומה הביזנטית לא ידעו על קיומה של החומה מתקופת הבית השני, הם בנו אותה בדיוק באותו תוואי". לדברי זלינגר, "העובדה ששרידי החומה הראשונה השתמרו לגובה של שלושה מטרים, לאחר 2100 שנה, מדהימה. זהו אחד מהקטעים היפים והשלמים של בנייה בסגנון חשמונאי בירושלים". פרטים נוספים והרחבה החומה מהתקופה הביזנטית עולי רגל נוצרים מהמאה ה-5' וה-6' לספה"נ מייחסים את בניית תוואי החומה לקיסרית אוודוקיה, אשתו בנפרד של הקיסר תיאודוסיוס השני. לפי מקורות מתק' זו, היה הגורם לבניית החומה הפסוק: "היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים" (תהילים נא: כ). בתרגום התנ"ך ליוונית, המילה "ברצונך" תורגמה בדומה לשם הקיסרית, ולכן היא הסיקה כי הפניה מכוונת ישירות אליה, ושהיא היא נועדה לבנות את חומות ירושלים. בחפירה נחשף קטע מחומת העיר, בגובה מרבי של 3.30 מ' וברוחב של כ- 2.50 מ'. החומה נבנתה מאבנים שיוצרו וסותתו במיוחד לבנייתה, אם כי ניתן להבחין גם באבנים שלוקטו, כנראה, מביצורים קדומים סמוכים.