במהלך השנה האחרונה נערכה חפירה ארכיאולוגית בתוך מבנה הנמצא מדרום למצודת דוד, לקראת הקמתו של מרכז חינוך למוזיאון מגדל דוד. המבנה המלבני (9  × 50 מטר) נבנה בסוף המאה הי"ט על-ידי המושל התורכי, במסגרת הקמת מתחם למגורי חיילים (בתורכית: הקישלה). בשנות שלטונם של התורכים ושל הבריטים לאחריהם שימש המבנה כבית מעצר, ואכן על-גבי הטיח  במבנה ניתן היה להבחין בכתובות גרפיטי שחרתו האסירים בעברית, באנגלית ובערבית.

מתחת לרצפת המבנה התורכי נחשפו שמונה בריכות מטויחות בגדלים שונים, שזמנן נקבע לימי הביניים. בשל צורת הבריכות והממצא שהתגלה בתוכן יש להניח כי הן שימשו לצביעת בדים או, לחילופין, לעיבוד עורות.

שלושה מטרים מתחת לרצפת המבנה נתגלו שני קירות מאסיביים, בילים, שכיוונם דרום–צפון. הקירות מושתתים על סלע האם, אורכם כ-50 מ' ורוחבם כ-2 מ'. בין הקירות נמצא מילוי מכוון ומפולס של אדמה ואבנים. הקירות מתוארכים לתקופתו של המלך הורדוס (37–4 לפסה"נ) על- סמך הממצאים שהתגלו באתר, ובהם מטבעות וכלי חרס.

מכתביו של ההיסטוריון היהודי יוסף בן-מתתיהו, אשר תיאר את אירועי סוף התקופה ההרודיאנית, אנו למדים על קיומו של ארמון מפואר שבנה הורדוס מדרום למגדלים הנכללים היום במצודת דוד. יוסף בן-מתתיהו מתאר מבנה גדול-מימדים, המקושט ברוב פאר, ולו אולמות משתה, חדרי שינה, גינות ומזרקות מים. על-פי המקובל בחקר ירושלים יש לבקש את מקומו של ארמון זה באזור החפירה הנוכחית.