Israel Antiquities Authority

חיפוש בספריה

רשות העתיקות Israel Antiquities Authority

מי אנחנו

חפירות ארכיאולוגיות

מתנדבים

רישוי, בניה ואגרות

מגילות מדבר יהודה

אספנים

כנסים וימי עיון

דוברות

מכרזים

מאגר ספקים

ארכיון

הצהרת נגישות

צור קשר

אתרים נוספים

חדשות ארכיאולוגיות
עתיקות - המהדורה המקוונת
אתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל
מינהל שימור
הארכיון המדעי

הספרייה המקוונת של מגילות מדבר יהודה ע"ש ליאון לוי

אגודת הידידים של רשות העתיקות
פסיפס לוד
הגן הארכיאולוגי בירושלים
אתר פרוייקט יפו
אתר ועדת ערר לפי חוק העתיקות

תולדות ספריית רשות העתיקות

ברוך ברנדל

ראשיתה בימי המנדט הבריטי כנראה ב-1926 עת נפלה ההחלטה לנתק את "ביה"ס הבריטי לארכיאולוגיה בירושלים" מ"מחלקת העתיקות של פלשתינה/א"י" שנוהלו עד אותה העת ע"י מנהל משותף - פרופ' ג'והן גרסטנג.

גרסטנג, שהיה המנהל הראשון של "ביה"ס הבריטי לארכיאולוגיה בירושלים" החל מ-1919 ושל "מחלקת העתיקות של פלשתינה/א"י" מ-1920, התפטר מהמוסד הראשון והיה למנהל במשרה מלאה של "מחלקת העתיקות" המנדטורית.

מ-1921 עד 1930 חלקו שני המוסדות באותו המבנה אשר כונה "בית ווי" ((Way House. בניין זה עמד ברחוב שנקרא "דרך המוזיאון" (Museum Road) ע"ש המוזיאון של "מחלקת העתיקות" המנדטורית. לאחר מלחמת ששת הימים ואיחוד שני חלקי העיר נהרס הבניין ושם הרחוב הוסב ל "רחוב פיקוד מרכז".

מינואר 1930 ועד מאי 1935 שימש "בית ווי" בלעדית את "מחלקת העתיקות" המנדטורית עם המוזיאון והספרייה העצמאית.

הספרייה עברה מהפך דרמטי בשנות השלושים לאחר שבשנת 1929 תרם ג'והן ד. רוקפלר (הבן) שני מיליון דולר. מיליון אחד עבור בניית משכן חדש למוזיאון הארכיאולוגי, הספרייה, מחסן האוצרות ומשרדי אגף העתיקות כולל ציודם. מליון שני הושקע בקרן שפירותיה נועדו לממן את הפעילויות בבניין ואת משכורות עובדיו.

הספרייה הפכה לספרייה הארכיאולוגית החשובה במזרח התיכון הן בגלל גודלה, ריהוטה, ריצופה באריחי שעם בולעי רעש וטיוחה בטיח אקוסטי והן בגלל התרומה הנדיבה הנוספת (כ-50 אלף דולר) שהוקצתה לרכישת ספרים וכתבי עת. תרומה זו אפשרה מחד להרחיב את נושאי ההתמחות (בין הממליצים נמנה גם פרופ' ו.פ. אולברייט) ומאידך לקנות ספרים שכבר באותה תקופה היו נדירים ויקרי מציאות.

המעבר לבניין "המוזיאון הארכיאולוגי של פלשתינה – א"י" (הידוע בפי כל בשם - "מוזיאון רוקפלר") חל במאי 1935, אך הפתיחה הרשמית נקבעה ל-13 בינואר 1938 ובוטלה עקב הרצח של הארכיאולוג הבריטי ג'יימס ל. סטרקי בדרכו מחפירות לכיש.

הספרייה הייתה פתוחה רק לארכיאולוגים, לחוקרים במקצועות קרובים ולסטודנטים כל ימות השנה מ-0900 עד 1630 למעט יום אחד בשנה – יום הולדת המלך. המשתמשים קבלו כרטיסי כניסה מיוחדים שחודשו פעם בשנה. הם גם יכלו להמליץ על רכישת פרסום על גבי טופס מיוחד שנשלח למנהל בדואר.

כבר מ-1937 התקיים שיתוף פעולה מיוחד בין הספרייה ו"בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי" שאליו נשלח עותק של כל כרטיס. מאפיין יחידאי נוסף הינו שיטת המיון המיוחדת לספרייה זו.

משנת 1927 שימש ד"ר ליאו אריה מאיר כספרן וכממונה על המסמכים (ארכיון) של "מחלקת העתיקות" והיה אחראי על ארגון הספרייה שכונתה כבר אז "ספריית המוזיאון הארכיאולוגי הא"י" . לאחר פרישתו

של ד"ר מאיר בראשית 1933 (לאחר שקיבל מנוי של פרופסור באוניברסיטה העברית בשנת 1932) מילא את מקומו ככל הנראה מיכאל אבי-יונה.

משנת 1939 עד 1948 אוישה מישרת "ספרן המוזיאון" ע"י ד"ר עמנואל בן-דור.

משנת 1931 נתמנה מר מיכאל אבי-יונה לספרן-משנה ואח"כ למנהל הארכיון תפקיד בו החזיק עד 1948. באותן השנים הוא אף ערך את כתב העת של "מחלקת העתיקות" המנדטורית - The Quarterly of the Department of Antiquities in Palestine (QDAP).

בין עובדי הספרייה מ-1942עד למלחמת העצמאות נכללו גם גב' מלכה קאסוטו [-זלצמן] - שהיתה למנהלת הראשונה של ספריית "מחלקת העתיקות" הישראלית – ולימים "אגף העתיקות והמוזיאונים", ומר חסן עלמי - שהמשיך בתפקידו כמשגיח 47 שנים עד 1989.

עם נפילת ירושלים העתיקה והמזרחית בידי הלגיון הירדני בשנת 1948 וחלוקת העיר, נותרה ירושלים המערבית ו"מחלקת העתיקות" הישראלית ללא ספרייה ארכיאולוגית משמעותית.

בין השנים 1948 ו-1967 הוקמה ב"מחלקת העתיקות" ואח"כ ב"אגף העתיקות והמוזיאונים" ספריה ארכיאולוגית חדשה שתחילתה ב-100 כרכים וקטלוג מרכזי של הספריות הפרטיות בירושלים שנעשה בזמן המצור.

במשך השנים היא צמחה וכללה כ-12.000 ספרים וכ-300 כתבי עת שמחציתם התקבלו בחליפין תמורת כתב העת 'Atiqot, ופרסומים אחרים שהודפסו בארץ. פעילות זו נמשכת עד היום ומספר המוסדות קרוב ל-200 .

הספרייה נדדה ועברה מספר אכסניות בירושלים – בניין מע"ץ ברחוב הנביאים, מלון פאלאס ברחוב אגרון, משרדי "מחלקת העתיקות" ברחוב שלמה המלך ואולם שיועד ל"תרבויות זרות" בבניין מוזיאון ישראל.

לאחר תום מלחמת ששת הימים שבה ספריית "אגף העתיקות והמוזיאונים" בהנהלתה של ד"ר מלכה קאסוטו-זלצמן לבניין "מוזיאון רוקפלר" ואוחדה עם הספרייה המנדטורית שכמעט ולא קלטה ספרים בכל תקופת הניתוק. מר חסן עלמי שעבד בספריית רוקפלר לכל אורך התקופה הירדנית המשיך לשרת בספרייה המאוחדת עד 1989.

בשלהי שנות השמונים התעשרה הספרייה בספרים מעיזבונותיהם של ד"ר ריצ'ארד בארנט מלונדון שהיה ה"אוצר של עתיקות מערב אסיה" ב"מוזיאון הבריטי" (1987) ושל ד"ר פריץ ברגר מנתניה שעבד שנים רבות ב"אגף" כנוטר וכפקח (1988 ). מ-1993 התחיל בספרייה עידן המחשוב.

הספרייה מכילה את אוסף הפרסומים הוותיק והנרחב בתחום הארכיאולוגיה בארץ. תחומי ההתמחות של הספרייה כוללים: דוחו"ת של חפירות ארכיאולוגיות בא"י ושכנותיה, המזרח הקדום, מצרים, אנטוליה ושל העולם הקלסי סביב הים התיכון והים השחור. אומנות עתיקה, נומיסמטיקה, היסטוריה עתיקה, מקורות היסטוריים, ספרי מסעות (כ-400 חלקם נדירים ביותר), אפיגרפיה, גליפטיקה ועוד.

בספריה מעל 25.000 ספרים ודוחו"ת חפירה חלקם בעלי יותר מכרך אחד, ומעל 1000 כתבי עת שונים. בסה"כ מספר הכותרים עולה על 100.000 .

הספרייה ממוחשבת ובקרוב תשודרג ל"אלף 500". עם המעבר ישתנה גם הקטלוג ל-MARC, החיפוש יהפוך ל"חלונאי" וניתן יהיה לחפש מראי מקום גם בספריות בחו"ל..

חשיבותה של הספרייה עלתה עקב מחשובם של יותר מ-70.000 מאמרים ומיונם האנליטי, דבר שחסר בספריות האחרות לארכיאולוגיה.

את ספריית "אגף העתיקות והמוזיאונים", שהפכה משנת 1990 ל"ספריית רשות העתיקות", ניהלו ד"ר מלכה קאסוטו-זלצמן (1948 – 1973 ) גב' וונדה אפטרגוט (1973 – 1982 ) גב' ג'ובנה ברוך (01.11.1982 – 30.04.2002 ), מר ברוך ברנדל (01.05.2002 ואילך).