מאז שנות השמונים של המאה ה-20 התמקד חקר התקופה הכלקוליתית בדרום ארץ ישראל בנושאים הקשורים להיבטים כלכליים וחברתיים. נעשה מאמץ לשחזר את מהות המבנה הפוליטי, במיוחד את שאלת ההיררכיה, ואת מקומם של הממצאים הקשורים בפולחן ובתעשייה (למשל נחושת) בהבנת מבנה החברה. במקביל, התגלו במהלך השנים הללו אתרים חשובים חדשים, נוספו עשרות רבות של תאריכי פחמן 14, ופורסם רצף חשוב ומתוארך של ההתיישבות באתר תליילאת ע'סול. נראה  עתה שקודם, או במקביל, לחקר הצדדים החברתיים יש לחזור ולעסוק בחקר תולדות התרבות, או תרבויות, התקופה הכלקוליתית, נושא שתשומת הלב שהוקדשה לו בשני העשורים האחרונים היתה מעטה יחסית. יש לנסות להגדיר ישויות תרבותיות על בסיס שונות במכלולי כלים, תפוצה ובמיוחד על בסיס כרונולוגיה רדיומטרית.
 
מהנתונים הידועים ומאלה שנוספו לאחרונה עולה שאת תחילת התקופה הכלקוליתית בדרום ארץ-ישראל יש לראות במכלולים שניתן לכנותם "התרבות הבשורית" שהתחילה בסביבות 4,700 לפנס"ה (מדובר כאן ובהמשך בכרונולוגיה המבוססת על תאריכי פחמן 14 מכוילים). בנוסף לכמה מאתרי הבשור וצפון-מזרח סיני, יש לייחס לתרבות זו גם את המכלולים מאתרי שכונת רמות בבאר שבע, חלק ממצאי האתר גילת ואת השכבות התחתונות בתליילאת ע'סול. התרבות העיקרית של התקופה הכלקוליתית בדרום היא "התרבות הע'סולית" שאותה ניתן לחלק לתרבויות משנה שלהן תפוצה גיאוגרפית וזמנים שונים. בהקשר זה ראויה במיוחד לציון העובדה שבאתרי באר שבע (ביר אבו מטר, ביר א-ספאדי, חורבת בתר, תל שבע) התקיים יישוב בערך בין השנים 4,200-4,000. התיישבות זו היא מאוחרת לזמן בו נושבו אתרים אחרים של התרבות הע'סולית בנגב כמו גילת, גרר ונחל קומם שנושבו כמאתיים שנים קודם. בדיקת מכלולי הכלים ואופי ההתיישבות מלמדים שלא מדובר רק בפרקי זמן שונים אלא בשונות במנהגים ובאורחות החיים.