ערי שיירות שהוקמו לאורכן של דרכי סחר נועדו לענות על צרכיהן של החברות הסוחרות בעת העתיקה. מתוך כך ערי השיירות עשו שימוש במוסדות ובמבנים שהותאמו במיוחד לצרכים אלה. למוסדות ומבנים אלה ניתן למצוא הדים במידע הארכיאולוגי וההיסטורי.

לקראת סוף תקופת הברזל התפתחה בבקעת באר-שבע לראשונה מערכת יישובית משגשגת. פיתוח המרכזים האורבניים בנגב ושילובם במערכת הסחר הדרום-ערבי התאפשרו הודות לתקופה של שקט פוליטי ויציבות כלכלית והושפעו מנוכחותה של האימפריה האשורית באזור. לפיכך מכונה תקופה זו 'השלום האשורי' (pax Assyriaca). בשל מיקומו של תל ערוער בנקודה הדרומית ביותר בבקעת באר-שבע, על דרך הסחר שעברה מדרום ערב, דרך הנגב אל החוף, מהווה תל זה מקרה מבחן לעיר שיירות מסוף תקופת הברזל.

במהלך תקופת הברזל ב' בוצר ליבה של העיר באמצעי ביצור המאפיינים ערים אחרות ברחבי יהודה (חומת קדמות ונסגות, שער וחלקלקה). חפירה מחוץ לחומות ערוער חשפה מבנה מלבני על המדרון (שטח A), מבנים הנושקים לחומה מבחוץ (שטח D) ומבנה בודד על שפת נחל ערוער (שטח C). ניתוח מקורות אתנוגרפיים ואתנו-היסטוריים הנוגעים בהתפתחותן של שכונות מחוץ לחומות בערי מסחר, מציע כי מדובר בתופעה המאפיינת תרבויות סוחרות ומהווה חלק אינטגרלי מן הנוף האורבני בעת העתיקה.

שחזור מרכיבים ארכיטקטוניים על תרבותם החומרית ומיקומם בנוף העירוני של ערוער בתקופת הברזל ב', מראה כי בצד מרכיבים שהוכתבו על ידי הסמכות המרכזית של המדינה הטריטוריאלית (יהודה), שילבה ערוער מוסדות ומבנים שהותאמו לתיפקודה הכלכלי של העיר: ח'אן שיירות (שטח A), אזורי תעשיה, מסחר ומגורים (שטח D) ותחנת אבטחה (שטח C). עיר השיירות שהתקיימה בערוער שימשה מקום מפגש לאנשים מהקשרים חברתיים שונים (פקידים, סוחרים, חיילים ונוסעים) וכבית למגוון קבוצות אתניות (יהודאים, שבטי נוודים מקומיים בעלי אוריינטציה אדומית ואולי אף ערבים).