הצרכים המשתנים והמתפתחים בתורת ההתקפה ומנגד בתורת ההגנה חייבו לימוד מתמיד של תורות הלחימה והביצור, שהיו מבחינת הכרח קיומי ודרך חיים, עד לעת החדשה.


חקר הביצורים הוא חלק בל ייפרד מחקר התכנון העירוני, מערכות ההגנה והמערכות ההתקפיות, שעמדו לרשות העיר-מדינה והמבצר. ממיטב הפיתוחים הטכנולוגיים של התקופה ומשאבים עצומים הועמדו לרשות מפתחי מערכות ההתקפה ומנגד לרשות המֽבַצרים ומתכנני מכונות המלחמה.


במקורות ההיסטוריים יש משום סיוע בהשלמת התמונה הארכיאולוגית. ההכנות למצור, הלכי הרוח אצל הצר והנצור, תיאור מערכות הביצורים, מכונות המלחמה השונות, ונקודת המפנה במצור - כל אלה מצויים בתיאורי המצור השונים, ולא נוכל להתחקות אחריהם בכלים ארכיאולוגיים בלבד.


יש בידינו מספר לא מבוטל של מקורות עתיקים המתארים בדיוק רב למדי את ההכנות למצור ואת מערכות המצור עצמן. תיאוריהם של המחברים היוונים והרומים דוגמת אַיינֵיַאס טַקטיקוס (Aineias Tacticus) ופילון איש ביזנטיון בחיבוריהם על אודות לוחמת המצור (Poliorketica), או הרון בחיבוריו על אודות בניית מכונות מלחמה, מספקים מידע חשוב אותו יש לקשור עם העדות הארכיאולוגית.
פיתוחן של מכונות השיגור בעלות מגבירי הכוח (משגרי קליעים ואבנים), ככל הנראה בסיציליה בראשית המאה הד' לפנה"ס, מסמנת מהפך אדיר. הכנסתן של מכונות אלה לזירה הינו גורם חדש ובעל חשיבות מכרעת למשוואת הכוח הצר והנצור, שחייבה שינויים מרחיקי לכת בכל הנוגע לתכנון ובניית מערכות הביצורים בעולם היווני. עיקר המאמץ ההתקפי וההגנתי נסב, מטבע הדברים, סביב ערי המדינה. לשיאן הגיעו מערכות ההתקפה וההגנה במאה הב' לפנה"ס ומאז עברו שיפורים מעטים בלבד. מערכות הביצורים העירוניות של סלינונטה וסירקוזאי שבסיציליה מהוות את שיא התחכום של העולם ההלניסטי-רומי.


בהיעדר חפירות ברבות מן הערים של התקופה ההלניסטית, נעשה בעבר ניסיון לתארך ולקטלג את מערכות הביצור העירוניות על-פי תוכנית וסגנון בנייה. טיפולוגיה זו עברה עדכונים רבים והחפירות הארכיאולוגיות בארבעת העשורים האחרונים תרמו רבות לתיארוכן והבנתן של מערכות הביצור העירוניות.


בניגוד לערי אסיה הקטנה וסיציליה, במרחב הארץ-ישראלי כמעט ולא נחפרו מערכות ביצור עירוניות בנות התקופה ההלניסטית-רומית קדומה. האדריכלים המקומיים אימצו את תורת הביצור ההלניסטית, כעדות לביצוריהן של ירושלים, דור, עכו ושומרון. הביצור בתקופה ההרודיאנית שימר את מסורות הבנייה המזרחיות תוך שהוא מאמץ את שיטות הבנייה הרומיות.


המגדל העגול נתפס כסממן מובהק לבנייה ביצורית הלניסטית מאחר וזו המלצתם "החמה" של מספר מחברים בני התקופה ושילובם של מגדלים עגולים במערכות הביצור ההלניסטיות. ואולם, רוב מוחלט של המגדלים בני התקופה הוא רבוע. נדמה, כי את המגדל העגול יש לראות, בראש ובראשונה, בזיקה למפעלי הבנייה והביצור של הורדוס ויורשיו. מרבית המגדלים העגולים במרחב נבנים בתקופה של בין מחצית המאה הא' לפנה"ס- מאה א' לספירה.


למרות השפעתו של האימפריום הרומי במרחב כבר למן המאה הא' לפנה"ס, הרי ניתן להבחין בתורת ביצור רומית חדשה במרחב רק משלהי המאה הב' לספירה וגם במקרים אלה אין הדבר בא לידי ביטוי בביצור העירוני, כי אם על אופן בניית מחנות הקבע ללגיונות.
מן העדויות ההיסטוריות ניתן ללמוד כי לפחות חלק מערי הדקפוליס היו בצורות כבר בתקופה ההלניסטית, אך רק לאחרונה החלו נחשפות העדויות הראשונות לקיומם של קטעי ביצור בני התקופה.


החפירות בסוסיתא התמקדו בעונות האחרונות (2007-2006) בחשיפתם של קטעי ביצור בדרומו וצפונו של ההר. במהלך עונות אלה אותרו קטעי ביצור מן התקופה ההלניסטית ונחשף קטע ביצור ייחודי מהתקופה הרומית (מאות א'-ב' לספירה). בעדויות אלה יש משום תרומה להבנת הביצור העירוני בתקופה הרומית הקדומה במרחב הדקפוליס.