רשות העתיקות העניקה למוצא תעודת הוקרה על הגילוי, שמוסיף מידע על קורות האתר בתקופות הקדומות

 

צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות

במהלך טיול עם ילדיו הקטנים על הר קרני חיטין שבגליל התחתון, הרים אמית חקלאי, תושב מושב כפר חיטים, חפץ לבן זעיר אשר צד את עיניו בין אבני הבזלת השחורות.
אמית הבחין שהחפץ מגולף בצורת חיפושית, ושחרוטים עליו עיטורים, וזיהה שמדובר בחותם מצרי עתיק. הוא מיהר להתקשר לרשות העתיקות ומסר את החותם. בתמורה, ביקש רק לדעת מה מגולף על החותם, ומה ניתן ללמוד ממנו על האתר.
החותם זוהה ע"י ד"ר דפנה בן תור, אוצרת לתרבות מצרים הקדומה במוזיאון ישראל, כחרפושית - קמיע מתקופת הממלכה החדשה במצרים. לדברי בן תור, "החרפושית מציגה את המלך פרעה תחותמס ג' ישוב על כס מלכותו, ולפניו כרטוש - צורה עגלגלה המכילה סמלים שמייצגים את שמו בכתב חרטומים. תחותמס שלט במשך שנים רבות לאורך המאה ה-15 לפני הספירה, ובימיו הקימה מצרים מערך מנהלי-שלטוני בכנען. שם, הוא ערך מסעות כיבוש רבים, שהמפורסם ביותר בהם היה קרב מגידו בעמק יזרעאל -נצחון המתועד בתבליטי ענק על קירות מקדש כרנך במצרים". החרפושיות", מספרת בן תור, "גולפו בצורת חיפושית זבל -יצור בעל משמעות קוסמולוגית במצרים העתיקה. בארץ נמצאו חרפושיות רבות בחפירות ארכיאולוגיות, ויחד עם ממצאים נוספים ממקור מצרי, הם מהווים עדות להשפעה התרבותית, הכלכלית והפוליטית של מצרים בארץ כנען בתקופת הברונזה המאוחרת".
קרני חיטין הוא הר געש כבוי בעלי שתי פסגות הדומות לקרניים, ומכאן שמו. האתר מפורסם בעקבות קרב קרני חיטין משנת 1187, בו סאלח-א-דין, שליט השושלת האיובית מדמשק, הביס את הצבאות הפרנקים הנוצריים, ובכך הביא לסופה את הממלכה הצלבנית הראשונה. שנים רבות לפני כן, בתקופה הברונזה המאוחרת, עמדה מצודה מבוצרת על ההר, שככל הנראה נהרסה במאה ה-13 לפסה"נ.

לדברי הארכיאולוגית ירדנה אלכסנדר מרשות העתיקות, "למרות שהחרפושית נמצאה על פני השטח ולא בחפירה ארכיאולוגית, נראה שניתן לקשור אותה לתקופת קיומה של המצודה".
כאשר הוענקה לאמית, בעל טביעת העין החדה, תעודת ההוקרה מרשות העתיקות על אזרחותו הטובה, הוא ציין כי "חשוב לי שילדיי יתחנכו תוך חיבור עמוק לארץ ישראל ולעתיקות ארצנו".
לדברי ד"ר מיקי סבן, מנהל תחום אוצרות המדינה ברשות העתיקות, "יש חשיבות רבה לכך שאזרחים אוהבי הארץ, שמטיילים באתרים השונים, ונתקלים מדי פעם, על פני השטח, בממצאים עתיקים, מעבירים אותם לרשות העתיקות. הממצאים מוצאים מקום של כבוד באוצרות המדינה, מעשירים את הידע הארכיאולוגי על הארץ ואת האוסף הלאומי של עתיקות ארץ ישראל, ופעמים רבות מגיעים לתצוגות, כך שהציבור כולו נהנה מהם".