לפני כאלפיים שנה, בתקופה הרומית הקדומה, חל מהפך בייצור הזכוכית באגן המזרחי של הים-התיכון, עת הומצאה שיטת הניפוח. מאפייני הזכוכית העשויה בניפוח - שקיפות, עדינות, גוונים רבים ומגוון של טיפוסים (למשל, גביעי יין, בקבוקים, פכיות וקנקנים) - הם עדיין מסימני ההיכר של כלי הזכוכית היום.
החפירות שנערכו בארץ בשנים האחרונות חשפו מכלולים רבים של כלי זכוכית, שאותם ניתן לחלק לקבוצות שונות על-פי האזורים שבהם יוצרו ועל-סמך טיפוסי הכלים ואופן עיטורם. בצורה זו אפשר גם לעקוב אחר נתיבי המסחר שעברו הכלים. הטיפולוגיה של כלי הזכוכית מסייעת תכופות בתיארוכן של שכבות ארכיאולוגיות, בדומה לממצא כלי החרס ולנרות.
הזכוכית העתיקה יוצרה תוך כדי ערבוב והתכה של חול, סודה וגיר, בתנור שחומם לטמפרטורה של לפחות 1150 מעלות צלסיוס. הזכוכית יוצרה בדרך-כלל במקומות שבהם נמצאו חומרי הגלם וחומרי בעירה זמינים, ובמרחק-מה מהאזורים המיושבים, זאת כדי להרחיק את עשן השריפה מן הערים (עניין זה עוגן גם בחוקים העירוניים). שרידים של מרכזי ייצור של זכוכית נחשפו בבית שערים, באפולוניה, בבית אליעזר ובאתרים רבים אחרים בארץ.
התערוכה מגוללת את סיפורה של תעשיית הזכוכית בארץ-ישראל, על רקע ההתפתחויות בעולם הקדום כולו. רבים מן הממצאים בתערוכה זו מוצגים לראשונה בחו"ל.
למידע נוסף, אנא פנה לגב' הלנה סוקולוב, ראש ענף מיזמי חו"ל, אוצרות המדינה
