ראש זית
החפירות בחורבת ראש זית
|
| רשימת החופרים:
|
צביקה גל |
|
הסקר בשוליים המערביים של הגליל התחתון והחפירות שנערכו בעקבותיו בחורבת ראש זית, הניבו תוצאות שיש בהן כדי לנסוך אור על יחסי הגומלין שבין פניקיה וממלכת צור לבין ממלכת ישראל בתקופת הברזל. יתר על כן, נראה שיש בממצאים אלה כדי לתרום לדיון בהיבטים הארכיאולוגיים של המאה הי' לפנה"ס, ומשמעותם להבנת תקופת הממלכה המאוחדת.
|
|
חורבת ראש זית מצויה על שלוחה המשתפלת מהרי הגליל התחתון מערבה לעבר עמק עכו, כ- 15 ק"מ מזרחית לעכו וכ- 6 ק"מ צפונית-מזרחית לתל כיסאן. שלוחה זו הינה חלק מרצועת הגבעות המשתרעת מסביבות טבעון בדרום ועד מעבר לגבול לבנון בצפון. תחום זה יוצר רצועת חיץ טופוגרפית, נופית ויישובית בין הגליל ההררי לבין מישור החוף הצפוני. אחת התופעות היישוביות המובהקות המאפיינות את רצועת חיץ זו היא שבתקופת ממלכת ישראל עבר לאורכה הגבול המזרחי של שבט אשר (יהושע יט: 28-25). במהלך הסקר הארכיאולוגי שנערך באיזור נתגלו מספר אתרים (מהם נחפרה ח'ירבת אבו מודוור אעבלין="תל מדור"), שהוצע לזהותם עם ישובים הנזכרים במקרא לאורך גבול זה. אחד מאלה הוא כבול (יהושע יט: 27), ששמו השתמר בשמו של הכפר הערבי כאבול, הנמצא אך 1.5 ק"מ דרומית לחורבת ראש זית. סמיכותו של הכפר כאבול לחורבת ראש זית בצד העדות הארכיאולוגית מן האתר, העלו את האפשרות לזהותה עם כבול המקראית. שמה של כבול זו נכרך גם בשינויים הטריטוריאליים שחלו באיזור בשלהי תקופת הממלכה המאוחדת, כתוצאה מיחסי הגומלין בין שלמה מלך ישראל לבין חירם מלך צור, ובשמה כונה חבל ארץ שלם שנמסר לידיו של המלך הפניקי: "ארץ כבול" (מל"א ט: 12). מכאן שזיהויה של חורבת ראש זית עם כבול המקראית, הופך אותה לנקודת מפתח בהבנת יחסי הגומלין בין ישראל לממלכת צור, קרי פניקיה, במאה הי' לפנה"ס.
|
|
בחפירות בחורבת ראש זית שהתנהלו בשנים 1983-84 ו- 1988-92 נחשפו שני מכלולים עיקריים:
במרכז האתר ובפסגתו נמצאו שלושה שלבי יישוב. מן השלב הקדום נמצאו בשטח מצומצם שרידים של בית מגורים שהיה חלק מכפר שהתקיים באתר. עם חורבנו או נטישתו של הכפר חלו באתר שינויים מפליגים ועל שרידיו הוקם מבנה המוגן על ידי חומה ומגדלים שאובחנו בו שני שלבי קיום. למרות היותו בעל מאפיינים של מצודה צבאית ברור כי המבנה שימש כמרכז אזרחי–מינהלי–כלכלי. קירות המצודה נבנו אבני גויל ופינותיהם, כמו גם מזוזות הפתחים, נבנו באבני גזית שהונחו בשיטת הראשים והפתינים. בחדרי המצודה נמצאו מאות קנקני אגירה ובחלקם נתגלו גרעיני חיטה מפוחמים ועדויות לאיחסון יין ושמן. מאלה יש לציין את הקנקנים המכונים "היפו" הניכרים בצבע הטין שלהם, גודלם יוצא הדופן ומשך חייהם הקצר. לבד מן הקנקנים נמצאו קבוצות כלי חרס הבאות: כלים פניקיים "דו-גוניים", כלים קיפרו-פניקיים צבועים "שחור-על-אדום", כלים מחופים אדום וממורקים ("כלי אכזיב" ו"קרמיקה שומרונית"), כלים קיפריים "מצויירים לבן" וכלים פניקיים ללא עיטור. בין כלי המטבח יש לציין את סירי הבישול בעלי הגוף המזווה (זיווי חד או מעוגל) והשפה המשולשת והמאורכת. מכלול כלי החרס מן הכפר הקדום ושני שלבי הקיום של המצודה הינו אחיד באופיו והוא מקביל בעיקרו לשכבות X-IX בחצור, לשכבות VA-IVB במגידו, לתקופה IIA בתענך ולאתרים ושכבות אחרים בהתאמה. על יסוד הנתונים הללו נקבע אפוא משך קיומו של הכפר הקדום למחצית הראשונה של המאה הי' לפנה"ס, זמן הקמתה של המצודה לאמצע מאה זו וחורבנה לרבע הראשון של המאה הט' לפנה"ס.
|
|
לאחר חורבנה של המצודה נוסד באתר הכפר ששרידיו פזורים על פני כל שטח האתר. אלה ניכרים כגלי אבנים בהם טמונים מבני מגורים מלבניים פשוטים ומבנים בעלי ארבעה ושלושה מרחבים, בהם משולבים עמודי אבן מונוליטיים. בתי הכפר עשויים אבני גויל בשילוב אבני גזית בשימוש מישני שנלקחו, כך נראה, מן המצודה החרבה. מבין בתי הכפר נחפרו שני מבני מגורים, מבנה בעל אופי פולחני ובית בד –– הגדול מסוגו שנמצא עד כה בגליל מתקופת הברזל. הממצאים שנתגלו בהם מצביעים על כך שבעת קיומו של הכפר (וללא ספק בשלב קיומו האחרון) לא היתה עוד המצודה בשימוש. מכלול כלי החרס שנמצא בבתי הכפר שונה מעיקרו מזה של המצודה וכולל קערות שטוחות וקנקני מאורכים מן הסוג המכונה "טורפדו" –– כלים הנעדרים לחלוטין מן המצודה. משפחות הכלים הקיפרו-פניקיות שנמצאו במצודה לא נמצאו בבתי הכפר, למעט כלי "שחור-על- אדום" ספורים, ואף מעט הכלים המחופים אדום אינם נמנים עם "כלי אכזיב" האופיניים לאזור בתקופה זו. כלי המטבח האופיניים הינם סירי בישול בעלי שתי ידיות, גוף מזווה זיווי מעוגל ושפה בעלת רכס קצר, הדומים לאלה של שכבה V בחצור. על פי נתונים אלה נקבע זמנו של הכפר (או לפחות שלב קיומו האחרון) לשלהי המאה הח' לפנה"ס.
|
|
את ההבדלים בין התרבות החומרית של המצודה לבין זו של הכפר המאוחר צריך לבחון בהקשר רחב יותר, על רקע מאפייני האזור ותולדותיו בתקופת הברזל. הממצאים הארכיאולוגיים שנחשפו במצודה, מאפייניה הארכיטקטוניים, שפע כלי החרס הפניקיים והקיפריים מסוגים שונים ומיקומה בשולי עמק עכו, אינם מותירים ספק רב באשר לשייכותה לתחומי פניקיה. מבחינה זו מצטרף אתר זה לאתרים אחרים בעמק עכו שהנתונים הארכיאולוגיים המצטברים מהם מעידים כי חבל ארץ זה היה חלק מן העולם הפניקי (תל אבו הוואם, עכו, אכזיב ותל כיסאן).
|
|
תולדות ההתיישבות בחורבת ראש זית, כפי שהן משתקפות בממצאי החפירות, מראות כי למצודה קדם כפר קטן בן המחצית הראשונה של המאה הי' לפנה"ס, אותו ניתן לשייך לכבול של שבט אשר (יהושע יט: 27). במרוצת המחצית השנייה של מאה זו חלו שינויים מפליגים באזור, ככל הנראה כתוצאה ממסירת "ארץ כבול", היא עמק עכו או חלק ממנו, על ידי שלמה המלך לריבונות פניקית (מל"א טו:13-10). זה היה, ככל הנראה, הרקע להקמת המצודה בחורבת ראש זית ששימשה כמרכז המינהלי-כלכלי של השלטון הפניקי באזור. המצודה חרבה בשלהי המאה הי' או בראשית המאה הט' לפנה"ס בשל מאורע שטיבו לא הוברר.
|
|
נראה כי חורבן המצודה קשור היה בהסרת השליטה הפניקית מתחום הגבעות שחצצו בין "ארץ כבול" הפניקית שבעמק עכו לבין ממלכת ישראל שבגליל ההררי. בעקבות זאת הוקם באתר כפר, אשר תרבותם חומרית של מתיישביו היתה שונה בתכלית מזו של יישובי העמק הפניקיים, כגון תל כיסאן. זיקתה של תרבות חומרית זו לאתרים בתחומי ממלכת ישראל מצביעה על כך שהיו אלה הישראלים שהקימו מחדש את כבול –– הוא הכפר שנחשף בחורבת ראש זית.
|
|
לתוצאות החפירות בחורבת ראש זית זיקה ישירה לדיון הנערך בשנים האחרונות בנושא הארכיאולוגיה של המאה הי' לפנה"ס. "הכרונולוגיה הנמוכה" שהוצעה על ידי פינקלשטיין מסתמכת בראש ובראשונה על תוצאות החפירות בתל יזרעאל, שם התגלו שרידיו של מתחם מלכותי אשר על פי הנזכר במקרא (מל"א כ"א; מל"ב ח'-ט') זוהה על ידי החופרים עם ארמונו של המלך אחאב, ולפיכך תוארך למאה הט' לפנה"ס. אולם, כפי שהעירו חוקרים רבים, מצב השתמרותו הקשה של תל יזרעאל הפך אותו למעשה לאתר חד-שכבתי. לפיכך, לעצם השימוש בנתונים מאתר מסוג זה כבסיס להבנה מחודשת של אתרים רב-תקופתיים או תקופות הסטוריות ישנן מיגבלות מתודולוגיות. אתר כזה צריך שיענה על שני תנאים עיקריים: (1) האתר צריך להיות בעל הקשר גיאוגרפי-הסטורי מוצק ההופך אותו למקור בעל תוקף; ו- (2) האתר צריך להכיל ממצאים רבים ומגוונים באתרם, שיש בהם כדי להוות בסיס ארכיאולוגי מוצק. תל יזרעאל עונה על התנאי הראשון, אך רחוק מלעמוד בתנאי השני.
ערכה של חורבת ראש זית, על ממצאיה הרבים, עולה מן הבחינה המתודולוגית לאין ערוך על הנתונים מתל יזרעאל. זיהויו של האתר עם כבול המקראית וזיקתו לפרשת "ארץ כבול" הקושרת אותו לימי הממלכה המאוחדת, מקנים לו את הבסיס הגיאוגרפי-הסטורי הדרוש. המצודה, מיקומה, מאפייניה הארכיטקטוניים והממצא הארכיאולוגי שנתגלה בה, הופכים את המכלול שנחשף לאחד הגדולים והחשובים מתקופת הברזל. יתר על כן, למרות עושרו הרב של הממצא, לא נתגלתה במצודה קרמיקה דו-גונית או קיפרו-גיאומטרית מן המאה הי"א לפנה"ס מחד, וקרמיקה פניקית מחופה אדום וממורקת מן המאה הח' לפנה"ס מאידך. לאור כל אלה ניתן לומר כי תוצאות החפירות בחורבת ראש זית מהוות בסיס מוצק לקביעת זמנה למאה הי' לפנה"ס. היות המכלול הקרמי שלה זהה לשכבות VA-IVB במגידו ולשכבות X-IX בחצור, ובהתאמה לשאר האתרים והשכבות הרלוונטיים, יוצר סינכרוניזציה ארכיאולוגית והסטורית התומכת במסגרת הכרונולוגית המקובלת של תקופת הברזל ב' בכלל והמאה הי' לפנה"ס בפרט.
|
|
ספרות נבחרת
גל, צ. תש"ם. הגליל התחתון, גיאוגרפיה יישובית בתקופת המקרא. תל אביב.
גל, צ. תשמ"ח. גיא יפתחאל, כבול והגבול בין אשר לזבולון. קתדרה 50: 30-27.
גל, צ. תשנ"ח. פניקים וישראלים בארץ כבול. קתדרה 88: 14-7.
|
|
|
|
