בעבר (ועד לא מזמן) התפקידים בין המינים היו מוגדרים מאוד, ולכן אפשר לשער שהממצא משקף את המשתמש או את בעל החפץ עצמו. בעזרת חפצים שנחשפים בחפירות - כלי כחל, קעריות ומינרלים שונים - ניתן לדמיין איך אישה מתקופת בית שני התאפרה. להלן אציג בקצרה את מנהגי טיפוח הפנים והאיפור שהיו נהוגים בימי קדם.
ראשיתו של המנהג במאגיה ובפולחן, הקדמונים נהגו למרוח את פסלי האלים במשחות ולאפר את פניהם כדי "להעניק להם חיים". עם הזמן מצא לו המנהג ביטוי בחיי הפרט מסיבות אסתטיות ובריאותיות גם יחד והיה מקובל על נשים וגברים כאחד. עדויות קדומות לאיפור פנים הגיעו ממצרים, שם השתמרו כלי איפור, חומרי איפור ותיאורים כתובים.
אוצרת התערוכה: אלגרה סבריאגו
צילומים: מריאנה סלצברגר, קלרה עמית, יורם להמן
ארכיון צילומים: יעל ברשק
טקסטים: אלגרה סבריאגו
עריכה: ענבל בצלאל-פיסצקי ומירב שי
תרגומים: דון גליק וכמיל סארי
עיצוב ופיתוח: ליאת ויינבלום