הממצא החשוב ביותר שנמצא בגמלא הוא קבוצה של מטבעות עשויים נתך נחושת שקוטרם 21–24 מ"מ. שבעה נמצאו, כולם ברובע המערבי. פני כל המטבעות נטבעו באותה רושמה, ואילו בגב המטבע זוהו שתי רושמות שונות. המטבע עשוי ברישול, במטבעה מאולתרת שפעלה כנראה באחד מבתי המלאכה ליציקה שפעלו בגמלא. ניכר כי חרטי הרושמה לא היו מנוסים בעבודה זו וגם לא שלטו היטב בקריאה ובכתיבה. על פני המטבע נראה גביע העומר מבית המקדש, שהופיע על שקלי הכסף שנטבעו בירושלים החל מחורף שנת 66 לסה"נ. אין ספק ששקל כזה שימש כמודל לחריטת הרושמה, אם כי עד היום לא נמצא בגמלא ולו שקל ירושלמי אחד. הכתובת שסביב הגביע נמשכת על גב המטבע, עליו אין כל דגם: לגאלת יורשלם הק[דשה]. חלק מן האותיות הן בכתב עברי עתיק של ימי בית ראשון, כמו על שקלי הכסף הירושלמיים, חלקן בכתב הארמי המרובע שהיה נהוג בימי בית שני. חלק מהאותיות כתובות בכתב ראי. באופן אירוני, אחד ממטבעות אלה נמצא בחדר הצמוד לבית הבד ברובע המערבי, יחד עם מטבע מן העיר עכו שנטבע לכבודו של אספסיאנוס בקיץ 66, כשנחת בעיר בראש גייסותיו בדרכו לדיכוי המרד. אין ספק שמטבעות אלה נטבעו בגמלא בעצם ימי המצור ומהווים, יותר מאשר אמצעי לרכישת מצרכים, אמצעי לתעמולה פוליטית ולחיזוק המוראל של מגני העיר. מטבע זה מחליש את ההנחה המקובלת בחקר המרד הגדול על פיה היה נתק בין ירושלים לגליל. המטבע מוכיח שאפילו בתנאים הקשים ביותר שנגעו לביטחונם האישי ובטחון עירם, זכרו מגני גמלא את מטרתו המקורית של המרד הגדול: שחרור הארץ, ובראשה ירושלים, מעול הרומאים.