הישוב הרחב התקיים גם בראשית תקופת הברונזה הקדומה ולכאורה ניתן לראות בכך עדות להמשך מגוריה של אותה אכלוסיה במקום. לעומת זאת השינוי המובהק במכלול כלי החרס וההפסקה המוחלטת של נוהג הקבורה במערה מעידים על שינוי חריף שכנראה אף לווה בנטישה והתיישבות מחדש. רק המשך החפירות והמחקר של ישוב זה יוכלו לתרום להבנת תהליכי המעבר בין שתי התקופות.
בתקופת ב"ק 2 חלה תפנית נוספת בתולדות המקום, ישוב חדש קם במדרגה גבוהה יותר מחוץ לתחומו של ישוב התקופות הקודמות. תפנית זו מאפיינת את תולדות ההתיישבות בעמק פקיעין ומסתבר שכמעט בכל התקופות חיו בני אדם בגומחה האקולוגית טובת התנאים של מזרח עמק פקיעין. בשל התזוזה התדירה במוקד הישוב לא התגבש בעמק תל של ממש.
[1] את הפגיעה גילה יואב לרר. החפירה נערכה מטעם רשות העתיקות וסיוע נתקבל ממחלקת הגינון של המועצה המקומית פקיעין. העבודה נוהלה על ידי המחבר והשתתפו בה 5 פועלים מטעם משרד העבודה. סייעו: אווה גרישנה (רישום), חגית רוזן (ציור כלי חרס), מיכאל סמילנסקי (ציור כלי צור) וראובן גצוב (מדידת (GPS. בסקר השתתפו: יואב לרר, פאדי זיידן וראובן גצוב.