בהרצאה זו ייבחן סחר החליפין בתקופת הברונזה הקדומה בין האזורים השונים בדרום הלוונט. ההרצאה מהווה סיכום חלקי של עבודת הדוקטורט של כותב שורות אלו. המושג סחר חליפין מתייחס לסוג מסוים של סחר שבו לא מעורב כסף או אמצעי-חליפין, אם כי היו קיימים ערכי-חליפין נומינליים.
במחקר זה אנו לומדים על התהליך הכולל של סחר החליפין של סחורות, כולל ייצור והפצה. לשם כך זוהו מוצרים שונים (קרמיקה, צור, כלי אבן, מתכות, חומרי גלם, ועוד) והוגדרו על-פי אתר, אזור ותת-תקופה, בתוך תקופת הברונזה הקדומה.
בהרצאה נזכרים סוחרים, אמצעי תעבורה ורשתות של סחר חליפין. בחלק זה נדון החמור כבהמת משא להעברת סחורות והקשר בין צלמיות החמורים לפעילויות פולחניות ולקבוצות חברתיות שונות העוסקות בסחר חליפין.
בעבודה זו נמצא, שרשתות הסחר אינן משולבות. היבט נוסף של רשתות אלו הוא שלפחות במסגרת הנתונים הארכיאולוגיים שנשתמרו, רובן מצביעות על דפוסים א-סימטריים של הפצת סחורות בין אזורים שונים. שינויים לאורך הזמן בתוך תקופת הברונזה הקדומה מצביעים על כך שדפוסי ההפצה בתקופת הברונזה הקדומה א' אינם מרוכזים, בעוד שהם נעשים מרוכזים יותר בתקופת הברונזה הקדומה ב'. בתקופת הברונזה הקדומה ג' ריכוזיות זו פוחתת ויש חזרה מסוימת לרשתות בלתי-ממורכזות. יש לציין שאין עדויות לפעילותו של "שוק" יחיד והומוגני; לעומת זאת יש רשתות אזוריות רבות ומגוונות המתקיימות במהלך כל התקופה ולכך יש גם השלכות להבנת המבנה הפוליטי.