העיר ערד ניהלה מערכות כלכליות – חברתיות מורכבות שעיקרן:
1. מערכת כלכלית-חברתית בין-אזורית: ניהול הפקה והפצה של חומרי גלם ומוצרים מוגמרים דוגמת: נחושת, צור לווחי, ביטומן, מהחבלים הדרומיים – נגב, ערבה, מדבר יהודה, דרום סיני, צפונה – לעבר היישובים בארץ.
2. מערכת כלכלית – חברתית אזורית: צרכנית וספקית קצה של חומרי גלם ומוצרים מוגמרים דוגמת: אבני שחיקה מאבן חול שחורה ומפוספוריט, כלי חרס, מוצרים חקלאיים, מהחבלים הדרומיים ואל החבלים הדרומיים.
3. מערכת כלכלית – חברתית פנימית: להערכתנו כלכלה ערד בשיאה כ- 2000 תושבים, וספקה שרותי כלכלה-תרבות-דת לאוכלוסיה הכפרית והנוודית בפריפריות הדרומיות. המערכת נוהלה באמצעות מוסדות מינהל ציבוריים – מקדשים, ארמון.
העיר של תקופת הברונזה הקדומה ב' (שכבות III-II ) לא צמחה יש מאין, אלא התפתחה מתוך היישוב של תקופת הברונזה הקדומה א' (שכבה IV). הקשרים הכלכליים המאפיינים את העיר, ראשיתם כבר ביישוב הכפרי. יתרה מכך, הכפר הערדי לא היה היחיד שקיים קשרים אלה. מערך כלכלי דומה ניהל גם הכפר בתל מלחתה הקטן. "במעבר" מתקופת הברונזה הקדומה א' לתקופת הברונזה הקדומה ב' , התרחש שינוי בדגם היישוב, אפשר שערד תוך ניהול כלכלי נמרץ ומוצלח, השתלטה על השוק, "שאבה" לתוכה את היישובים הכפריים הסמוכים לה דוגמת תל-מלחתה הקטן, והפכה לעיר המרכזית במרחב.