למרות שתחום המחקר המרחבי בארכיאולוגיה הוגדר ונידון כבר בשנות השבעים של המאה העשרים, השימוש בכלים מרחביים בארכיאולוגיה המקראית עדיין בראשיתו.
בהרצאה תיבחן שונות מרחבית של כלי חרס כביטוי להתנהגות האנושית של החברה הקדומה.
מאות כלי החרס משכבה VI A, שנחשפו בחפירות השונות שהתנהלו במגידו במאה השנים האחרונות, מהווים את אחד המכלולים הקרמיים הגדולים ביותר מתקופת הברזל א' שנחפרו בארץ ישראל. השילוב בין מספר שטחי חפירה, הממוקמים באזורים שונים בתל, לבין החורבן הפתאומי של העיר, שהביא למצב ההשתמרות הגבוה של הממצאים, איפשר באמצעות כלים ארכיאולוגיים ואנתרופולוגיים לבחון משתנים קרמיים מגוונים ולזהות תבניות פיזור בין המכלולים השונים.
המכלולים שנבדקו כוללים את המבנה המונומנטלי בצפון העיר ומכלול הבתים שלצדו, וכן את מקדש המגדל שהמשיך לשמש כמקום פולחן בתקופה זו. בנוסף, נכללו במחקר אזור מגורים שהשתרע בדרומה של העיר, ורובע מגורים נוסף, ששכן כנראה, בעיר התחתונה.
במחקר נמצאו הבדלים בהרגלי הבישול בין הארמון לבין אזורי המגורים. שונות דומה הובחנה גם בחשיבות שתיית האלכוהול, בכמויות האגירה וכן בקיומן של מלאכות ביתיות שונות. כמו כן, מדדים קרמיים שונים המעידים על עושר, הצביעו אף הם על ההבחנה בין האוכלוסייה של דרום העיר לבין תושבי הארמון וסביבתו. נראה אפוא, כי ניתן לתאר את מגידו בתקופת הברזל א' כיישוב עירוני בעל מורכבות חברתית, המחולק לרבעים פונקציונליים.