דעות החוקרים בדבר התגבשותה של ממלכת יהודה חלוקות בשאלה האם התהליך התרחש במאה ה-10 (הכרונולוגיה הגבוהה) או המאה ה-9 (הכרונולוגיה הנמוכה). שתי הגישות הללו רואות בהר יהודה בכלל ואת ירושלים בפרט כמוקד הגיאוגרפי של התהוות המדינה, בזיקה לתיאור המקראי.


ניתוח של מאפייני ההתיישבות ביהודה בתקופת הברזל IIא מאפשר תפישה חדשה של תהליך התגבשות הממלכה ביהודה. מסקנות המחקר מבוססות על הבחנה בין שני דגמי הישוב העיקריים הקיימים בתקופה זו ועל ניתוח טיפולוגי של הקרמיקה משכבות ישוב אלה.


אנו מציעים לחלק את התקופה לשני שלבים: תקופת הברזל IIא הקדומה - המאופיינת בישובים פרוזים (בדרך כלל בתוכנית של 'ישובים מותחמים'), ותקופת הברזל IIא המאוחרת  - המאופיינת בישובים מבוצרים ובמבנים מנהליים. בשני השלבים נפוצה קרמיקה מחופה אדום וממורקת ביד, אך לכל שלב יש מאפיינים טיפולוגיים מובהקים. גם קשרי הסחר שונים: בשלב הקדום מצויים כלים מיובאים מפיניקיה ובשלב המאוחר קיים יבוא מקפריסין.


היקף השרידים שנחשפו בחפירות ובסקרים באזורים השונים ביהודה מעיד כי ממלכת יהודה לא התגבשה באזור ההר אלא בשפלה ובבקעת באר-שבע, וכי היה זה תהליך חברתי-כלכלי ממושך והדרגתי. אנו סבורים כי משך תקופה זו הוא  כ200-150 שנים, ומציעים לתארך את תקופת הברזל IIא הקדומה לשנים 950 עד 900 ואת  תקופת הברזל IIא המאוחרת לשנים 900 עד 800/750 לפנה"ס.