בשנת 1998 נחשף באתר ארמונות החורף ביריחו, על ידי המרצה, מבנה שכלל אולם מוקף אומנות וספסלים. האולם נסמך אל בניין שכלל חצר קטורה במרכזו ואל האולם נסמך אגף שכלל מקווה טוהרה וחדרי רחצה. באולם עצמו שלושה פריטים בעלי עניין רב: אגן מים המשולב במערכת פעילה; גומחה ובתוכה מעין ארון קיר ומתחתיו תא מרתפי זעיר; ספסל בצורת האות "ח" – טרקלין, שהותקן בתוך חדר שהתווסף אל האולם במרוצת השנים יחד עם מטבח זעיר, בצידו.


מבנה האולם מונע, לדעת המרצה, לשחזר אותו כחצר פריסטילית. עניין רב יש במבנה המיוחד של האולם כאשר הספסל התחתון מקיף את מרכז האולם והמעברים (הסיטראות) משתלבים בראשו. (ספסלים נוספים התקיימו בשתיים מן הסיטראות). גם שלושת המתקנים שנחשפו בתוך האולם הם בעלי משמעות רבה, במיוחד ארון הקיר ששימש, קרוב לוודאי, לאחסנת ספרי התורה בעוד והתא שמתחתיו כגניזה. המכלול כולו, שהתגבש בשלושה שלבים, תואם את כל הידוע על מהותם של בתי-כנסת מימי הבית השני זאת הן על פי המקורות והן מתוך השוואה לבתי הכנסת שנחשפו בגמלא, מצדה והרודיון. גם בחצר ההספדים של קבר גולית ביריחו מוצא המרצה קשר הדוק לאב הטיפוס של בית הכנסת מימי הבית השני שאותו ניתן לגבש מתוך ניתוח כל המבנים הללו.


לא זו בלבד שקיום בתי-כנסת בתקופת הבית השני משתמע מן המקורות השונים כמו יוסף בן מתתיהו, המשנה והברית החדשה, אלא שכל ניתוח חברתי הדן בתקופה זו חייב, לדעת המרצה, לתת הסבר לדרך בה יכלו בני הדת היהודית לבטא את רגשותיהם הדתיים, זאת מעבר לידיעה כי בירושלים קיים בית המקדש אותו פוקדים, במקרה הטוב, אך ורק שלוש פעמים בשנה.