אחת מן הקביעות המקובלות במחקר הארכיאולוגי מייחסת לממלכת יהודה שגשוג כלכלי הנובע מכינון ה"שלום האשורי". תפיסה זו נובעת מן ההנחה כי יצירת מסגרת מדינית גדולה ומאורגנת המאפשרת תנועת חפצים וסחורות בכל רחבי האימפריה תביא לגידול בהיקף מוצרי היבוא ליהודה. במסגרת ההרצאה אבחן עד כמה הייתה יהודה אכן מעורבת במערכת הסחר הבינלאומית אשר התקיימה בלבנט תחת חסות האימפריה אשורית החל מסוף המאה הח' לפנה"ס. בחינה מדוקדקת של העדויות הארכיאולוגיות מלמדת, כי המסחר הבינלאומי ביהודה בא לידי ביטוי אך ורק בשתי קבוצות אוכלוסייה. קבוצה אחת כוללת את האוכלוסייה היושבת בבקעת באר-שבע, אשר נחשפה למוצרי יבוא מתוקף מיקומה לאורך נתיב הסחר העובר מדרום ערב לחוף פלשת. מציאת חפצים שמקורם בערב, אדום ואף מצריים באתרים אלו אינה קשורה למערכת הכלכלית של כלל ממלכת יהודה אלא הינה תולדה של שיירות הסוחרים אשר עברו במקום. הקבוצה השנייה, אשר הייתה קטנה בהיקפה, כללה את בני המעמד הגבוה אשר צרכו את מוצרי יוקרה המיובאים. חפצי היבוא אשר צרכו רוב תושבי יהודה היו מועטים ביחס ונראה כי הגידול בהיקף המסחר הבינלאומי אינו משקף את התהליכים אשר עברו על כלל הממלכה.