בתחום התיישבות הקבע בנגב, ניתן להבחין בין שני דגמי התיישבות. הדגם הראשון משתרע על פני שטח נרחב, בין באר-שבע שמצפון לו לבין שדה-בוקר שבדרומו וניתן להגדירו בשם: "המרחב הבין-יישובי". מרחב זה נמצא סמוך ובין יישובי הנגב הגדולים ('ערי-הנגב'), אך אינו כולל אף אחד מיישובים אלה.
 
הדגם השני הוא זה של היישובים הגדולים, המיוצג כאן על-ידי חבל שבטה וכולל את היישוב עצמו ואת השטחים המעובדים בתחומו.
 
הממצא הארכיאולוגי במרחב הבין-יישובי, מצביע על כ-65 בתי-חווה מהתקופה הביזנטית, המפוזרים בדלילות רבה על פני שטח כולל של 900 קמ"ר; כלומר, כשבע חוות בממוצע לכל משבצת של 100 קמ"ר. שרידי החקלאות הקדומה במרחב זה מאד דלים ומופיעים רק פה ושם באפיקי הנחלים.
 
התמונה בחבל שבטה שונה לחלוטין. קודם כל, היישוב עצמו, המשתרע על פני שטח של כ-85 דונם. סביב שבטה וסמוך מאד אליה ישנם שרידים של כ-25 בתי-חווה ומנזר מצפון לה (מצפה-שבטה).
 
שרידי החקלאות הקדומה סביב שבטה מרשימים מאד ומשתרעים על-פני שטחים נרחבים באפיקים ובגדות הנחלים. חלק ניכר מהגבעות המקיפות את השטחים החקלאיים מכוסים בתלוליות ובתעלות הולכה. שני אמצעים שמטרתם היתה להגביר את הנגר העילי שהגיע לשדות המעובדים.
 
נשאלת השאלה – מהן הסיבות להבדלים קיצוניים אלה בין שני הדגמים הללו? על כך אנסה לענות במהלך ההרצאה.