ההרצאה עוסקת במבנה הקבר אל-קימריה בירושלים ומתמקדת בסגנון הבניה של המבנה ובבני משפחת אל-קימרי אשר קבורים בתוכו .
 
כתובת הקדשה שנמצאה במהלך חפירה ארכיאולוגית שבוצעה בצמוד למבנה הקבר, כוללת את שמותיהם של שני אמירים (מפקדי צבא): צ'יא אל-דין אל-קימרי וחסאם אל-דין אל-קימרי. חלק שבור של אותה כתובת מתארך את הבניה של המבנה לשנת 1251, כלומר, לסוף השלטון האיובי בעיר. לכן, עיקר הדיון מוקדש למבנים מהתקופה האיובית בירושלים. בנוסף, נעשתה הקבלה בין אל-קימריה לבין מבנים חד כיפתיים שנבנו בירושלים בתקופה הצלבנית ובתקופה הממלוכית המוקדמת.
 
במהלך ההקבלה למבנים מהתקופה הצלבנית, נעשה ניסיון לעקוב אחר ההשפעות של הארכיטקטורה הצלבנית על המבנים החד כיפתיים האיובים. השוואת המבנים האיובים אחד לשני העלתה את ההשערה בדבר הימצאותו של סגנון בניה משותף להם. כמו כן, נעשה ניסיון לעקוב אחר התפתחות אותו סגנון במבנים מהתקופה הממלוכית המוקדמת.
השוואה נוספת נעשתה בין המבנים החד כיפתיים בירושלים לבין מבנים חד כיפתיים בדמשק ובקהיר, שתי הבירות המרכזיות של המאה השלוש-עשרה. בחינת סגנון הבניה בדמשק עוררה את הצורך בהשוואה נוספת למבנה קבר ביבנה הנקרא קבר רבן גמליאל/ אבו הורירה.
 
המסקנה העיקרית שעולה מהעבודה, מעידה על קיומו של סגנון בניה מקומי בירושלים במהלך התקופה האיובית. הסגנון מתאפיין בסקוינצ'ים מדורגים המורכבים מסדרה של קשתות הבנויות אחת בתוך השנייה ומונחים על קשתות מחודדות הצומחות מאומנות פינתיות.
 
סגנון הבניה האמור, זוהה בחדר חד כיפתי שנמצא בחרם אל- שריף בירושלים ונקרא קובת מוסא, אשר נבנה תחת פטרונותו של הסולטאן האיובי האחרון, אל-צאלח איוב, בשנת 1249. אותו סגנון נמצא גם בשער השלשלת, אשר נבנה בסוף המאה השתיים-עשרה. בנוסף, אותו סגנון שימש לבניית חדר מקורה בכיפה שהוקם על חדר הקבורה של המלך דוד בהר ציון, ומכאן המסקנה שהחדר נבנה במהלך התקופה האיובית.
 
סגנון הבניה שתואר בעבודה יכול להיות מזוהה כסגנון מקומי ירושלמי המתקיים בעיר בתקופה האיובית, וחוזר ומופיע, עם שינויים קלים, במבנים שנבנים בירושלים וסביבתה במהלך התקופה הממלוכית המוקדמת. עדויות לסגנון הבניה ניתן לראות במבנה הקבורה החד כיפתי שנקרא אל-כובכיה והנמצא בבית הקברות ממילא בירושלים, ובחדר החד כיפתי המכיל את מצבת הקבורה של נבי מוסא שנמצא לצד הדרך המחברת בין ירושלים ליריחו.
 
מבנה קבורה נוסף, הוא קברו של רבן גמליאל/ אבו הורירה אשר ביבנה. המבנה הוקם בשני שלבים עיקריים. השלב הקדום מורכב מחדר הקבורה החד כיפתי, אשר ככל הנראה נבנה בתקופה האיובית. לעומתו, השלב המאוחר המורכב מרואק (מרפסת מקורה) מתוארך, לפי כתובת הקדשה, לתקופה הממלוכית. סגנון חדר הקבורה שונה מסגנון הבניה שהוגדר בעבודה כסגנון מקומי ירושלמי, ודומה יותר לסגנון הדמשקאי.