תחת חומות העיר העתיקה של ירושלים בצפון ובמערב, סביב הר ציון בדרום, ובגבעת העופל במזרח, נחשפו למין שלהי המאה הי"ט קטעים של חומה קדומה. מהלכה של החומה רומז כי זו החומה הנראית סביב ירושלים במפת מידבא מהתקופה הביזאנטית. הדמיון הניכר בשיטת הבניה ומועד בנייתם של קטעי החומה השונים, תומך בהצעה שהועלתה בעבר לזהותם כחלקים של קו חומה אחד בהיקף רחב, שנבנה במעשה בניה יחיד סביב ירושלים והר ציון בתקופה הביזאנטית. על פי הצעה זו, היתה איליה קפיטולינה הרומית פרוזה במהלך כל קיומה, ואילו חומה סביב ההיקף הרחב של העיר נבנתה לראשונה בתקופה הביזאנטית. בניית החומה הייתה קשורה לפיכך לעליה הניכרת במעמדה, בחשיבותה ובגודלה של העיר לאחר התנצרותה, והתרחשה לדעתי סביב שנת 400, בין  שלהי המאה הד' לאמצע המאה הה', לאחר שהושלם תהליך התנצרותה של העיר ועוצבו פניה .
 
התפישה המקובלת במחקר, לעומת זאת, רואה  שני שלבי בנייה עיקריים בחומת ירושלים הביזאנטית: שלב ראשון בו נבנתה חומה סביב העיר הרומית בתוואי הדומה לחומת העיר העתיקה הנוכחית. בניין החומה היה קשור על פי דעה זו בהסרת ההגנה מהעיר לאחר עזיבתו של הלגיון העשירי וחל סביב שנת 300. לאחר מכן, הורחבה החומה כלפי דרום במטרה לכלול את הר ציון, ככל הנראה בידי הקיסרית אבדוקיה במאה הה' . חסרונה העיקרי של הצעה זו הוא קו חומתה הדרומי של איליה קפיטולינה, בקו החומה הדרומית של העיר העתיקה בימינו, שלא נתגלו לו עדויות ארכיאולוגיות.
 
בהרצאה, אסקור את קטעי החומה הרומית-ביזאנטית בהיקפה של העיר, מהפינה הצפונית מזרחית כנגד כיוון השעון. בהמשך אדון במועד בנייתה המשוער ובמשך שימושה של החומה העולים מהנתונים הארכיאולוגיים ומהמקורות ההיסטוריים. היבטים נוספים שיידונו, כגון היקפה הרחב של החומה, סגנון בנייתה המוקפד, השימוש המשני הנרחב והסלקטיבי בחומרי בניה קדומים  מימי הבית השני, מקורות המימון האפשריים שלה, והשוואה לביצורי ערים אחרות, מאפשרים לבחון את החומה בקונטקסט ההיסטורי של המאות הד' והה'.  על סמך כל אלו אציע לזהות את החומה כמבנה עירוני מונומנטלי שנבנה בין שלהי המאה הד' לכל המוקדם, לאמצע המאה הה',   ואשר נועד, מעבר לתפקיד ההגנתי, להרשים את הבאים בשערי העיר, ולהפגין את הפריחה העירונית של ירושלים במועד הבנייה.