שכבה 1א (=XIII) בחצור הוותה, מאז חפירותיו של ידין באתר בשנות ה- 50,  חידה ארכיאולוגית. השרידים הדלים של שכבה זו, שניזוקו בשל קרבתם לפני השטח, ייצגו שלב יישוב דל הרבה יותר מקודמיו והעידו על אופייה השונה של העיר בתקופה האחרונה לקיומה, לפני חורבנה האלים במאה ה- 13 לפנה"ס.
 
ניתוח השרידים שנחשפו בעיר התחתית ויוחסו לשכבה זו בחפירות ידין, במקביל לדיון בשרידים הארכיטקטוניים של סוף תקופת הברונזה המאוחרת שנחשפו במסגרת החפירות המחודשות על התל (בראשותו של אמנון בן-תור), מספקים בסיס לדיון מחודש באופיו של השלב האחרון של היישוב הכנעני בחצור.  הפרשנות החדשה שמה דגש על תהליכים חברתיים ארוכי טווח שהתרחשו בעיר הכנענית, ומשתקפים בממצא החומרי של חצור בתקופת הברונזה המאוחרת על שלביה השונים. השלב האחרון לקיומה של העיר, והאחראים האפשריים לחורבנה האלים, נידונים כחלק מתהליכים אלה ולא כאירוע נפרד העומד בפני עצמו.