מטרת מחקר זה להתחקות אחר היקפו ואופיו של הישוב הכפרי בארץ-ישראל בראשית התקופה המוסלמית הקדומה (עד לסוף התקופה האומיית). המחקר מתמקד בתחומי הארץ הנושבת, ופחות באזורים המדבריים והמדבריים-למחצה, שנחקרו באופן מעמיק למדי בעבר. המחקר מנסה להתמודד עם בעיות מוכרות הנוגעות לתיארוכם של אתרים ושכבות מהתקופה המוסלמית הקדומה באזורנו, תוך בחינת מפות סקר שונות ובמיוחד אתרים חפורים, בהם מתמקדת ההרצאה הנוכחית.
 
האתרים החפורים חולקו על-ידי לטיפוסים הבאים:
א.      אתרים בהם לא הובחן חורבן כלשהו או שינוי מהותי בתכנית ובאופי הישוב, נעדר מהם ממצא חד-משמעי, כמטבעות או כתובות מתוארכות, ותיארוכם התבסס ברובו או במלואו על קיראמיקה המאפיינת באותה מידה את התקופה הביזאנטית המאוחרת ואת ראשית התקופה המוסלמית.
ב.      אתרים שנתגלה בהם ממצא, המעיד בבירור על המשכיות שלהם ושל האוכלוסייה שישבה בהם בתקופה הביזאנטית אל ראשית התקופה המוסלמית הקדומה.
ג.        אתרים שבהיקפם ו/או בתפקודם או בהרכב אוכלוסייתם חל שינוי עוד במהלך התקופה האומיית.
ד.      אתרים שבאופיים ובהרכב אוכלוסייתם הובחן שינוי, שהחל במהלך המאה הח' או הט', כלומר בשלהי התקופה האומיית או בראשית התקופה העבאסית.
ה.      ישובים שנוסדו בשלהי התקופה הביזאנטית או בראשית התקופה האומיית (כלומר, במהלך המאה הז'), ופרחו בעיקר למן המאה הח' ואילך, כפי הנראה עקב תהליכים חברתיים וכלכליים שהתרחשו בארץ-ישראל בעקבות הכיבוש המוסלמי.
 
מסקירת טיפוסי האתרים החפורים ומן המידע (המועט ולא וודאי) העולה מן הסקרים, נראה כי במהלך העשורים הראשונים שלאחר הכיבוש המוסלמי, ואולי אף עד לקראת סוף המאה הז', לא חל שינוי משמעותי בהיקף הישוב הכפרי בארץ-ישראל. שינויים ישירים ועקיפים בכלכלת האזור מחד ולחצו ההולך וגובר של השלטון המוסלמי מאידך הביאו בהדרגה, ובעיקר בחלקה השני של התקופה האומיית, להיחלשותם של ישובים כפריים לא מעטים ולירידה הדרגתית בהיקפם ובמספרם, ירידה שצברה תאוצה למן המאה הח' ואילך.