התקופה הביזאנטית מוגדרת בארץ ישראל מימי שלטונו של קונסטנטין, ובעיקר מהכרזת הנצרות כדת רשמית, בועידת ניקאה בשנת 324 לספירה, ועד השלמת כיבוש ארץ ישראל בידי הכוחות המוסלמים בשנת 638 לספירה.
 
למעלה משלוש מאות שנה שלטה בארץ הנצרות, הארץ הפכה למוקד עליה לרגל והון רב הביא איתו שינוי כלכלי ולתנופת בניה גם של מנזרים וכנסיות. בהרצאה נסקור בקצרה שני גילויים ארכיאולוגיים מהשנים האחרונות השופכים אור על הנצרות, פולחנה ועל מבני הדת וצורתם הארכיטקטונית בתקופות המעבר לפני ואחרי התקופה הביזנטית.
 
בתקופה הרומית (מאה 3 לספירה), ימי שהותו של לגיון הברזל בכפר עותנאי שבלגיו (בקרבת מגידו), שכן מבנה גדול מימדים בשוליו המערביים של הכפר היהודי. באחד מאגפיו נחשף פסיפס צבעוני שעל רצפתו מרבדים ובהם עיטורים גיאומטריים ושלוש כתובות ביוונית. הכתובות מעלות את זכרן של ארבע נשים ומפרטות הקדשת כסף לבניית הרצפה מכיסו של קצין בצבא הרומי. אישה נוספת הקדישה מכספה את בניית השולחן לזכרו של האל ישו קריסטוס. התקופה, ימי רוגע ושלווה שאפשרו פולחן נוצרי קהילתי גלוי לכל עין טרם ימי רדיפות הנוצרים בראשית המאה הרביעית.
 
בתקופה האומאית (מאה 7 לספירה) ניצבה בכפר תמרה שברמת יששכר, מדרום להר תבור, כנסיה גדולה ומרשימה. צורתה כמבנה באסיליקה ובה כרגיל אולם תווך ושתי סיטראות, אפסיס למזרח וחצרות וחדרים מסביבה. באולם המרכזי נחשפה רצפת פסיפס צבעונית מעוטרת דגמים גיאומטריים וצלבים. במרכז האולם, לפני הסורג, נמצאה כתובת גדולה ובה תאריך לפי מניין ההג'רה המוסלמי, שמצביע על בניית הכנסייה בשנת 725 לספירה הנוצרית. בעקבות רעידת אדמה שפקדה את האזור בשנת 749 לספירה נהרס המבנה ושוקם מחדש במתכונת אדריכלית חדשה המשמרת את תפקודו של המבנה.
 
כנסית תמרה המשיכה לתפקד גם במהלך התקופה העבאסית (מאות 8-10 לספירה).
אולם הפולחן הנוצרי מכפר עותנאי שהיה בשימוש הקהילה המקומית, כולל חיילים בצבא הרומי, ומבנה הכנסייה בתמרה המעיד על קיומה של קהילה נוצרית בימי שלטונם של המוסלמים בארץ, מלמדים על פעילות נוצרית בגליל לפני ואחרי התקופה הביזאנטית ועל סובלנות דתית בתקופות מעבר.