העיר עזה, אשר נודעה לתהילה כמרכז ללימודים קלאסיים גבוהים וליצירה ספרותית ואמנותית ענפה בתקופה הביזנטית הקדומה, כמעט ואיננה מוכרת לנו מבחינה ארכיאולוגית. תיאורם ואזכורם של מבנים שונים על ידי מלומדיה של העיר, ובהם מרקוס הדיאקון, יוהנס, פרוקופיוס וחוריקיוס, משלימים במעט את התמונה הארכיאולוגית החסרה. 
עניין מיוחד לעוסקים בהיסטוריה של האמנות מעוררים התיאורים הבאים:
א. תיאוריו המפורטים של חוריקיוס את עיטורי הקיר בשתיים מכנסיותיה המפוארות של העיר בימי יוסטיניאנוס.
ב. תיאור של  פרוקופיוס על אודות ציור קיר של מבנה עלום שבו מופיעה בשתי תמונות הטרגדיה על אודות פדרה והיפוליטוס.
ג. תיאורו של יוהנס מעזה את תמונת העולם. 
תיאורים מילוליים אלה נמנים על סוגה רטורית המכונה ביוונית אקפרסיס, ותכליתה לעורר חוויה משותפת של התבוננות מושכלת ביצירת אומנות. 
מבין התיאורים הנזכרים, יידון בהרצאה האקפרסיס של יוהנס אשר נלמד בקפידה על ידי שני חוקרים דגולים עוד ברבע הראשון של המאה ה-20. הראשון בהם הוא פרידלנדר אשר תרגם את הטקסט היווני לגרמנית, ניתח אותו ביסודיות והציע שחזור של הציור האבוד. שמונה שנים לאחר מכן פרסם קרמר חיבור מקיף על הפואמה אשר כלל הצעת שחזור חליפית. בשנות ה-30 וה-40 נבחנו חלקים בודדים מתוך האקפרסיס על ידי דאוני ודורו לוי, מתוך רצונם להבין מוטיבים אשר הופיעו בפסיפסי אנטיוכיה.
חרף חשיבותו הגדולה של האקפרסיס של יוהנס ללימוד אופני השתמרותה של המורשת ההלנית בשלהי העת העתיקה וראשיתם של ימי הביניים, נושא העומד במוקד תשומת הלב של המחקר העכשווי, איש לא שב לדון בו והוא כמעט בבחינת נעדר בספרות המחקר שנכתבה במחצית השניה של המאה ה-20 וראשיתה של המאה ה-21. יש לקוות כי העיון המחודש ביצירה נפלאה זו ישיב אותה אל תודעתם של החוקרים העוסקים בחקר האמנות הביזנטית של אזורנו.