השינויים התרבותיים והדתיים שהתרחשו באזורי הספר של ארץ ישראל בשלהי התקופה הביזנטית ובתקופה המוסלמית הקדומה היו נושא למספר מחקרים ארכיאולוגיים בשלושים השנים האחרונות. השאלה המרכזית שעמדה בפני החוקרים היא השתקפותם של התהליכים ההיסטוריים המרכזיים שעברו על המזרח התיכון בתקופה זו בשרידי התרבות החומרית. הגישה המסורתית גרסה שהמעבר מהתקופה הביזנטית לתקופה המוסלמית הקדומה התבטא בשינוי תרבותי, דתי ופוליטי דרמטי ובחדירה והשתלטות מאסיביים של הדת והתרבות המוסלמית על שטחים רחבי ידיים בתוך פרק זמן קצר. גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם הממצא הארכיאולוגי של הדור האחרון. מחקרים רבים שנערכו באזורים שונים ומגוונים בארץ ישראל, עבר הירדן וסוריה, מצביעים בבירור על תהליכים ארוכי טווח במהלך המאות ו' – ט' לסה"נ, בהם משתקפים הן המשכיות תרבותית והן שינויים איטיים. 
לעדות הארכיאולוגית מהנגב יש חשיבות מיוחדת בהגדרת התהליכים ההיסטוריים שעברו על חבלי הספר של ארץ ישראל בתקופה סוערת זו. הנתונים הארכיאולוגים העולים מתוך חפירות הישובים הגדולים בהר הנגב ומן הסקרים השיטתיים שנערכו בנגב ובערבה, הביאו לפרשנויות שונות של תהליכים יישוביים אלו. גישה אחת טוענת למעורבות ממלכתית ופיתוח מכוון של הר הנגב בתקופה המוסלמית הקדומה, ולעומתה גישה אחרת רואה בתהליכים המשתקפים בממצא הארכיאולוגי תולדה של התפתחות מקומית, שהתהליכים הגיאופוליטיים בארץ ישראל וסביבתה השפיעו עליה רק בצורה חלקית.
ניתוח מפורט של הממצא הארכיאולוגי מהחפירות והסקרים, תוך התייחסות לממצאים אפיגרפיים ולמקורות ההיסטוריים, מאפשר לשחזר את תהליכי ההשתנות התרבותית והדתית שעברו על הנגב במאות ו' –ט' לסה"נ. נראה שיש להעדיף את הגישה הרואה את הנגב כאזור שוליים תרבותי שבו יש משקל מרכזי לגורמים הרגיונליים כמאפייני השינוי, ולאו דווקא לתהליכים גיאופוליטיים מרכזיים שהתרחשו בלבה של הארץ הנושבת.ניתוח הממצא הארכיאולוגי מהנגב יכול גם לשמש כמודל לניתוח תהליכים דומים באזורי ספר אחרים במזרח הקרוב.