מאז חשיפתן של העדויות הראשונות לתעשיית המתכת מן התקופה הכלקוליתית, ובעיקר מאז גילויו של מטמון נחל משמר בראשית שנות השישים, מהווה שאלת מוצא הנחושת ומקום ייצורם של הכלים נושא לדיונים ולויכוחים בין חוקרים.

 

הממצאים שהתגלו בשנים האחרונות בחורבת אבו מטר ובפונון, כמו גם המחקרים הארכיאומטלורגיים הרבים, שנועדו להבהיר את הטכנולוגיה של ייצור הכלים ומקור חומרי הגלם, תרמו אמנם במידה רבה להבנת הנושא, אך לא סייעו להבהרתן של כמה משאלות המחקר המרכזיות שעדין נותרו פתוחות. במהלך העשור האחרון נערכו בדיקות לליבות הקרמיות המצויות בתוך ראשי האלות והקנים שהופקו בטכניקת "השעווה האבודה", בעיקר מנחושת מסוגסגת המכילה כמויות ניכרות של אנטימון, ארסן ויסודות נוספים. ליבות אלה מהוות חלק מתהליך היציקה המקובל בשיטה זו ומטרתן להקטין את כמות הנחושת הנדרשת לצורך עיצוב החפץ.

 

בניגוד לנחושת שהיא משאב נדיר למדי ושתפוצתו הגיאוגרפית מוגבלת, הוכנו הליבות מחומרים זמינים ונפוצים שלא היה צורך להביאם לאתרי הייצור ממרחק רב. לפיכך, מחקר מוצאן של הליבות עשוי לסייע בהגדרת האזור המדויק בו נעשתה היציקה הסופית של החפצים (אך לא באיתור מוצאה הראשוני של הנחושת).

 

במסגרת מחקר זה נבדקו ליבותיהם של ראשי אלות וקנים ממטמון נחל משמר, מנחל צאלים, מאתרי באר-שבע ושקמים, מגבעת האורנים (באזור שוהם) ומפקיעין שבגליל. התוצאות מצביעות על מוצא משותף למרבית הליבות ששולבו בפריטים אלה המצביע על מקורן בסביבה גיאוגרפית מצומצמת מאד. בהרצאה ייסקרו הרקע למחקר, התוצאות והמוצא האפשרי (והמפתיע למדי) שניתן להציע לתעשייה זו.