המקדש שלרגלי עמודי שלמה בבקעת תמנע נחפר ע"י ב' רותנברג בשנים 1974-1969 ופורסם מאז כמקדש מצרי. בארבעת הפרסומים הראשונים הסטרטיגרפיה של האתר תוארה כברורה למדי, עם שני שלבים עיקריים. נטען כי השרידים באתר מעידים על שיתוף פעולה בהפקת הנחושת ובפולחן בין המצרים ובין שבטי המדבר. בפרסומים הבאים תוארה הסטרטיגרפיה כבעייתית, עם שלשה שלבים עיקריים: השנים הראשונים מצריים ורק בשלב השלישי הפכו המקומיים את האתר למקום פולחן משלהם.
בשנת 1984, תוך כדי שיקום האתר מטעם אגף העתיקות והמועצה האזורית חבל אילות הייתה לי הזדמנות לבחון מספר בעיות סטרטיגרפיות באמצעות שלשה חתכים מצומצמים. אלה הצביעו על שמונה שלבים לפחות בתולדות האתר. בכולם ניתן להבחין בממצא מעורב מקומי ומצרי. עם זאת התברר כי קודש הקודשים המצרי "רוכב" מעט על מרכיביה של פינת הפולחן המקומית (הכוללת מזבח, תעלת ניקוז, טור מצבות, אגני אבן וריצוף) ומכאן שהוא מאוחר לה. יחס זה הוביל לבחינה מחודשת של האתר בכללו. בחינה זו הביאה אותי להצעה כי מקדש הכורים היה אתר פולחן מקומי מעיקרו ואליו נוספה "קפלה" מצרית.
ראיה זו הביאה לניתוח מחודש של היחס בין המצרים והמקומיים גם בכריית הנחושת, בתהליך התכתה ובארגון העבודה. מניתוח זה מתקבלת תמונה שלפיה אנשי המדבר לא שמשו רק כוח עבודה זול של המצרים, אלא הם היו המומחים לכרייה ולהתכה ובלעדיהם לא יכלו המצרים להפיק את הנחושת.