האתר המוכר כ“מקדש מנהריה”, נחפר על-ידי עמנואל בן-דור בשנת 1947 ועל-ידי משה דותן בשנים 1955-1954 , אך טרם זכה לפרסום סופי. כיום עומדת שרון צוקרמן מן המכון לארכיאולוגיה שבאוניברסיטה העברית בראש פרוייקט הפרסום המחודש של החפירות.
באתר נחשפו מבנה מלבני ומתחם ובו הצטברות ממושכת של מנחות. דותן תאר את האתר כבעל חמישה שלבים סטרטיגראפיים, רובם מיוחסים לתקופת הברונזה התיכונה. באתר נמצא מגוון מרשים של כלי חרס זעירים )“כלים ווטיביים”(, כנים פולחניים, צלמיות מתכת וחרס, קמיעות וחרוזים.
בהרצאתי אבקש להציע טיפולוגיה למכלול כלי החרס הזעירים באתר, הכולל עשרות רבות של קערות שבעתניות, גביעים זעירים, קערות זעירות ופכיות זעירות, רובם טרם פורסם. חלק מן הכלים הזעירים מצטייר כחיקוי לכלים בגודל מלא מן הברונזה התיכונה, אך מספר טיפוסים נדמים ייחודיים. אסקור את ההקבלות המוכרות מאתרים בארץ וצפונה לה, ממסופוטמיה, ממצרים ומן המרחב האגאי, ואעלה השערות לגבי משמעות המזעור. מכלול הכלים הזעירים מעורר דיון בדבר שאלת הייצור המקומי באתר: נמצאו גם כלים שנעזבו לפני השלמתם, ואיכות החומר והצריפה של רבים מן הפריטים מעידה על חיפזון בייצור, בשונה ממכלול הכלים בגודל מלא באתר. כל אלה תומכים בהשערה שמדובר בייצור מקומי; עם זאת, במכלול ניכרים העדר סטנדרטיזציה ועבודה באבניים וביד לסירוגין. בחינת שלל היבטיו של מכלול הכלים הזעירים תחשוף נדבך חשוב בנעשה במקדש בנהריה.