הדוקומנטציה המצויה בידנו על העיר יפו והקשר שלה עם העולם היווני-רומי, היא רבת היקף, גם בהיבט המקורות הכתובים וגם בממצא הארכיאולוגי. על מנת להתמודד עם התחום הרחב הזה בזמן המוגבל העומד לרשותי, בחרתי להתמקד בנושא מוגדר – המיתוס של פרסאוס ואנדרומדה – שהיה למותג המרכזי של העיר בתקופות הקלאסיות ולסמל הקשר שבינה לבין העולם התרבותי של יוון ורומא.
במרכז המיתוס פועלת דמותו של הגיבור היווני פרסאוס, בנם של האל זאוס ושל בת התמותה דנאי, בתו של מלך ארגוס. בדרכו חזרה ממשימתו, שעיקרה התזת ראשה של המדוזה, הבחין פרסאוס במעופו בעלמה צעירה הקשורה לסלע בים שממול לישוב, ומפלצת ימית מתכוננת לטרוף אותה. העלמה הזאת היתה אנדרומדה, ביתם של כפאוס וקאסיופייה, שעמדה להיות מוקרבת כקרבן על מנת לכפר על יהירותה של אמה.
האם התפארה שהיא יפה יותר מהנריידות ואביהן, פוסיידון, שלח כנגד ארצה מפלצת ימית, שניתן היה לעוצרה רק על ידי הקרבת הבת.

פרסאוס, כאשר ראה את אנדרומדה, התאהב בה בו במקום ולאחר שקטל את המפלצת, שחרר אותה ואף נשא אותה לאישה. מדובר במיתוס הכולל פעילות רבה, עלילה רומנטית וסוף שכולו טוב. על כן, הצלחתו היתה רבה בספרות, בתיאטרון ובאומנויות הויזואליות של העולם הקלאסי. ביצירות ספרותיות ובמחזות תיאטרון יווניות שמן המאה החמישית לפנה"ס ואילך ממוקמת העלילה בארץ אתיופיה. במקורות לא-ספרותיים שמן המאה הרביעית לפנה"ס ואילך, ובייחוד באלה בעלי אופי גיאוגרפי או היסטורי, קשור הסיפור עם היער יפו. הגדיל לדווח בנדון פליניוס אשר לא רק קשר את הסיפור עם יפו אלה גם הוסיף שמדובר בעיר הקיימת עוד מלפני המבול, היינו, הקדומה שבערי תבל. פליניוס גם הוסיף שמרקוס סקאורוס, אשר שימש כמגיסטרט רומאי בשנת 58 לפנה"ס, ציווה להביא מיפו לרומא את שלד המפלצת שנקטלה על ידי פרסאוס, ולהציגו בפני הציבור בתור שריד של מעשה ניסים.

ציון המיתוס ברשימתו של פסאודו-סקילאכס מלמדת אותנו שהקשר שלו אם יפו קדם לתקופה ההלניסטית. החוקרים שטארק ואבי יונה הציעו בזמנו להקדים את הקשר הנ"ל לתקופה שבה אנשים מהעולם האגאי הגיעו לראשונה לחופי הארץ, היינו, לימי הפלשתים. אולם, קשר עם העולם האגאי התפתח עוד מקודם, ועל כך מצביעים הממצאים המיקניים הרבים שנתגלו באתרי החוף של ארץ ישראל מתקופת הברונזה המאוחרת ב', כולל ביפו. נדגיש בהקשר זה נקודה מעניינית אחת: פרסאוס, לאחר שהשלים את משימתו, חזר ליוון והיה למלך טירינס, שם הוא יסד שושלת של שליטים שנקראה של שמו. בכך עברה דמותו מהמישור המיתולוגי אל המישור ההיסטורי וזאת, בעידן ההרואי של יוון, המזוהה כרגיל עם התקופה המיקנית. הקשר עם יפו, אם כן, יכול היה להתחיל כבר בשלב זה.