במצור על גמלא נטלו חלק יחידות משלשה לגיונות: החמישי Macedonica, העשירי Fretensis והחמשה-עשר Apollinaris. מן המקורות עולה, כי הלגיון העשירי וקרוב לוודאי גםחלק ניכר מן הלגיון החמשה-עשר היו מורכבים מחיילים שגויסו בסוריה-ארץ-ישראל. אין כמובן כל אפשרות לשייך את שרידי הנשק והתחמושת ליחידות ספציפיות, פרט לקביעה כי הפריטים שנמצאו מתאימים לציוד הסטנדרטי של יחידות הצבא הרומי בתקופה זו. לא היה גם הבדל בין כלי הנשק של היהודים והרומאים וממילא לא ניתן להבחין ביניהם בממצא הארכיאולוגי. במצדה למשל, נתגלה באחד החדרים בארמון המערבי מתקן שזוהה כנפחיה מאולתרת של מגני ההר ששימשה לייצור ראשי חצים הזהים בכל לראשי החצים הרומיים הסטנדרטיים. ובאשר לכמויות ראשי החצים ואבני בליסטרה, נראה שאין עוד אתר באימפריה הרומית שבו נמצאו כמויות שתשווינה לאלה שנמצאו בגמלא. כפי שצוין לעיל, פרט לאזור הפרצה העיקרית ובית הכנסת, אין לכל אורך החומה חפיפה בין הריכוזים של ראשי חצים לריכוזים של אבני בליסטרה. למעשה, מניתוח ריכוזים אלה עולה כי הרומאים הפנו את עיקר מאמץ ההתקפה דווקא לחלקים העליונים של החומה ולא למורדות, אולי משום שאזור זה היה נגיש יותר ונוח להתקפה. עם זאת, העדות אינה סותרת את אפשרות קיומה של פרצה גם בתחתית החומה, שאולי לא לוותה ב'ריכוך ארטילרי'. גוטמן סבר כי עיקר ההתקפות היו דווקא בחלקים התחתונים של החומה, וזאת בעיקבות דברי יוסף בן מתתיהו, בתארו את התקדמות התוקפים והמגינים במעלה ההר (מלח’ ד:א:ד; ד:א:י).