כ-1600 ראשי חצים מברזל נמצאו עד כה בחפירות גמלא. מספר זה מהווה קרוב לוודאי חלק קטן מן החצים שנורו במהלך המצור והקרבות – שכן רבים נמצאו בוודאי על ידי החיילים הרומאים, שנהגו ללקט חצים לשימוש חוזר, ורבים התכלו מן הסתם עקב תהליכי בלייה בקרקע. מבט בתכנית מגלה כי רוב ראשי החצים נמצאו דווקא מחוץ לחומה (ייתכן שאלה שנפלו בתוך תחומי העיר לוקטו על ידי המגנים או על ידי הרומאים, לאחר הקרבות) חלק גדול מן החצים הללו נמצא כשחוד החץ מעוקם מעצמת הפגיעה בחומה. מלבד ריכוז החצים שליד הפרצה העיקרית אותרו שלשה ריכוזים נוספים, שלושתם מחוץ לחומה: האחד לפני חומת מכלול בית הכנסת ומול המבוי (שטח C, מס' 3, 4 בתכנית), שם נמצאו כ-140 ראשי חצים; השני מעט מדרום לפרצה (נקודה 6 בתכנית, שם נמצאו כ-300 ראשי חצים) ובנקודה הנמצאת כ-50 מ' מצפון לצמד המגדלים (מס' 8 בתכנית, שם נמצאו כ-300 ראשי חצים).
מסך כל ראשי החצים שנמצאו, 91% הם מטיפוס 'שלש הכנפיים' (הכולל כמה תתי טיפוס) והוא החץ הנפוץ ביותר בתקופה ההיא. מלבדו נמצאו ראשי חצים שטוחים, דמויי 'עלה' (7%) וטיפוס דמוי פירמידה בעל חתך רבוע (2%). שני הסוגים האחרונים נמצאו בשלשה ריכוזים: 35 ראשי חץ מן הטיפוס דמוי העלה נמצאו ליד הכניסה העליונה (מס' 2 בתכנית) ועוד 28 בשטח T, בקצה החומה. 14 ראשי חץ פירמידליים נמצאו סמוך לפרצה העיקרית, מחוץ לחומה. למרות שאין לראות בכך ראייה חותכת, ייתכן ולפנינו עדות ליחידות קשתים אֵתניות (sagittarii) שחלק מהם השתמש אולי בראשי חצים 'מסורתיים' האופייניים למקום מוצאם במקביל לשימוש בתחמושת הרומית הסטנדרטית. יוסף בן מתתיהו מדווח בבירור על יחידות עזר של המלכים בני הברית לרומאים (מלח' ג:ד:ב) ועל קשתים ערבים (נבטים) במצור יודפת (מלח' ג:ז:ט). הרומאים עצמם לא הצטיינו כקשתים והעדיפו (למעט חריגים נדירים) להקים יחידות קשתים מיוחדות מעמי המזרח של האימפריה.
ברבעים המערביים של גמלא נמצאו בסך הכל כ-50 ראשי חצים. אין אפשרות לקבוע אם היו אלה מנשקם של התושבים או שקרבות מאסף התנהלו גם כאן. בנוסף לראשי החצים של הקשתות הידניות, נמצאו גם כ-100 ראשי חצים של קטפולטות, הן מכונות הירי המכניות הכבדות. הם נמצאו לאורך כל החומה אך בעיקר בשני ריכוזים, האחד מול הפרצה העיקרית (63 ראשי חץ) והשני מול צמד המגדלים (12 ראשי חץ) בשטח M. בודדים נאספו גם ברבעים המערביים, עדות לעצמתם האדירה. לשם השוואה: במצדה כלל לא נמצאו ראשי חצים של קטפולטות ואילו ביודפת נמצאו בודדים בלבד.