בשעה טובה הסתיימו החפירות ועונה נוספת עם ממצאים רבים, הגיעה לסיומה הפורה. ומה עכשיו?
קבלת ההחלטה לגבי השארת האתר פתוח לקהל לא תמיד היא בידנו הארכיאולוגים, מעורבים בהחלטה זו גורמים רבים נוספים, במרבית המקרים האתר מכוסה או ממתין לחפירה נוספת, מעטים האתרים אשר מקבלים הכרה ונפתחים לקהל כגן לאומי בתשלום. לנו הארכיאולוגים המתפעמים לנוכח התגליות נדמה כי רק אם נפתח, הגן יהיה סיפור הצלחה ומאות אלפי מבקרים יצבאו על שערי הגן, לצערנו המצב קצת שונה, רוב הגנים הארכיאולוגים בארץ למעט הגדולים שבהם גירעוניים, ההשקעות הנדרשות אינן עולות בקנה אחד עם ההכנסות מכניסת המבקרים ובקושי נושאות את הוצאות התפעול של הגן.
לגן לאומי אפולוניה כל הנתונים לממש חזון זה, הגן ממוקם במרכז הארץ, הנוף הנשקף ממנו מרהיב, קל ונעים לטייל בו, ועם זאת הגן קולט בממוצע 40,000 מבקרים בשנה. לאן נעלמו מאות האלפים?
כיצד תופש הציבור הרחב שאינו מתעניין בהכרח בארכיאולוגיה את הגן הארכיאולוגי? וכיצד ניתן לחבר קהל שאינו חובב אתרים למקום. במהלך 5 השנים בהם אני מנהל את גן לאומי אפולוניה שמתי לב כי הגן הנו גן חד פעמי. המבקר לאחר שביקר בגן לא ישוב אליו אלא אם ישנו חידוש או לחלופין פעילות שתעניין אותו. אין הגן הארכיאולוגי דומה לגן שבו מתקני מים, מתקני מנגל, ואטרקציות נוספות.
אז מה עושים? הדרך בה בחרתי בגן לאומי אפולוניה, הינה ליצור מגוון של פעילויות תרבות המשלבות את הנופים הקסומים עם חווית הביקור בגן. דוגמאות מספר אני מביא לפניכם החל מפעילות כפר האבירים שנערכת בכל סוכות ופסח, דרך מופעי שישי שקיעה, הצגות ילדים במבצר, עפיפוניה ועוד.