ח' נצור נמצאת על שלוחה מערבית של רכס הר אמיר, מעט מדרום לכביש ואדי ערה. האתר נחפר כליל במסגרת חפירות ההצלה בכביש חוצה ישראל והוא אינו קיים עוד בשטח.
שטח האתר כלל שלושה שטחי משנה: משטח החלוקים הגדול בצפון, ושטחי טרשים במרכז ובדרום. לפי השחזור הגיאולוגי, האתר היה לפנים מערת נטיפים שטוחה, שקרסה ונסחפה. נטיפים משולי המערה נמצאו בשולי היישוב שנחפר. נמצאו בו בורות חצובים ובנייה דלה בין מחשופי סלע. לצד שרידי הקירות והבורות נחפרו כעשרה קברי שוחה חצובים, שבכל אחד מהם נמצאו שרידי שלדים בודדים בארטיקולציה אנאטומית.
למעט חרס אחד מתקופת הברונזה הקדומה 1ב', כל הממצאים באתר מייצגים תרבות חומרית הומוגנית. כלי החרס כללו קערות בינוניות וגדולות, קדרות, פערורים, קנקנים, גביעים ומחבצות. לא נמצאו קערות V-Shaped קטנות, פיטסים, בזיכים ומקטרים, המאפיינים מכלולים מהתרבויות ה"כלכוליתיות המאוחרות" (בהגדרה זו נכללות תרבויות ע'סול, באר שבע והגולן).
מכלול כלי הצור הוא כלכוליתי ובו דו-פניים, כילפות, איזמלים מגרדי מניפה ועוד. חפצי הבזלת כוללים כלי שחיקה, קערות ומקטרים. אלה האחרונים נעשו עם רגל אחת עבה, במסורת מובהקת של תרבות ואדי רבה, או עם שלוש רגליים – במסורת כלכוליתית. נמצאו מספר צלמיות דמויות כינור מטיפוס צפוני ומעט ממצא קטן אחר.
מספר נתונים מאפשרים לנו למקם כרונולוגית את תרבות נצור: - בור גדול, ובתוכו ממצאים אופייניים לתרבות זו, נחשף בחפירות נחל זהורה בהרי מנשה, והוא חותך את מצבורי השכבה מתרבות ואדי רבה – כלומר, הוא מאוחר לה. - חרסים אופייניים לתרבות נצור נמצאו מתחת לשכבת הקבורה מהתקופה הכלכוליתית המאוחרת במערת הקבורה בפקיעין שבגליל.
לאור נתונים סטרטיגרפיים אלה, מקומה של תרבות נצור הוא בברור לאחר תרבות ואדי רבה וקודם לתרבות הע'סולית. אשר על כן, יש לראות במאפייני התרבות החומרית של תרבות נצור מאפיינים של "תרבות ביניים" עצמאית ומוגדרת.