המעבר בין תקופת הברונזה המאוחרת לתקופת הברזל נידון רבות במחקר. לרוב ניסו חוקרים להציג תסריט אחד המתייחס למעבר בין התקופות הללו בכל חלקי ארץ-ישראל. בכך הם התעלמו מהפסיפס האקולוגי המגוון שממנו מורכבת הארץ, ומן ההשפעה שיש לו על עיצוב החברה ועל האירועים ההיסטוריים שהתרחשו בכל אזור. ההרצאה תתמקד במעבר בין תקופות הברונזה לתקופת הברזל במישור החוף המרכזי, מעבר המלמד על מגמות של המשכיות ושינוי כאחד. על רקע תנאי הסביבה הייחודים מוצגות שלוש מערכות יישוב חברתיות שהתקיימו במרחב: הראשונה - תחת שליטה מצרית, לאחריה - אוכלוסיה נוודית למחצה שחדרה למרחב לאחר קריסת השלטון המצרי, ולבסוף - שליטה פלשתית. בחינה של התרבות החומרית המאפיינת את יישובי האזור בכל אחד מפרקי הזמן הנזכרים מראה שלמרות השינויים הפוליטיים החריפים, מרבית מרכיביה של התרבות החומרית מצביעים על המשכיות רבה. כדי להסביר מגמות אלו, הסותרות כביכול זו את זו, אפנה לתיאורית הארגון העצמי ואראה שבעוד שהמרחב שועבד פוליטית בכל פעם על-ידי כוחות חיצוניים, הרי שהתרבות המקומית הכנענית לא הוכחדה אלא רק נטמעה לתוך התרבות השלטת.