אופיו של המעבר מתקופת הברזל לתקופה הפרסית בארץ יהודה, כלומר אופייה של התקופה הניאו-בבלית (המאה הו' לפנה"ס), זכה בשנים האחרונות לדיונים רבים. בעבר היה מקובל לראות את המעבר כ"משברי", אך בשנים האחרונות מנסים חוקרים אחדים, בעיקר חוקרי מקרא, לאפיין את התקופה כתקופת המשך. בדיקה מדוקדקת של העדויות הארכיאולוגיות בנוגע להמשכיות יישובית, לדגמי היישוב, לדמוגרפיה, לארכיטקטורה ולקבורה, מוכיחה כי המעבר בין התקופות הנדונות באזור יהודה היה מלווה במשבר חריף. בדיקה של המציאות היישובית והחברתית ביהודה במאה הו' לפנה"ס, ואף לאחר מכן, מלמדת כי יהודה הייתה במצב של "בתר קריסה", כלומר חברה השרויה במשבר עמוק ביותר, וכי ההתאוששות מן ההרס נמשכה מאות שנים, ולמעשה רק בתקופה ההלניסטית ניתן לזהות את סופו של המשבר. לאיפיון המצב ביהודה יש השלכות גם בנוגע להבנת המציאות באזורים שכנים, ונראה כי במרבית אזורי הארץ גרמו מסעות המלחמה האשוריים והבבליים למשברים דומים.