בהרצאה זו אבחן את המעבר מהתקופה הפרסית לתקופה ההלניסטית דרך מושג ההלניזם כפי שהוא מתבטא בארכיאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופה ההלניסטית הקדומה (ימי היורשים, השלטון התלמי והשלטון הסלאוקי). תיקוף המסגרת הכרונולוגית לפרק זמן זה מורכב, שכן סיומה של התקופה הסלאוקית בארץ-ישראל אינו אחיד והוא שונה (לעתים בעשרות שנים) בין חבל גיאוגרפי אחד למשנהו. במונחים מוחלטים כוללניים ההתייחסות היא לשנים 104-332 לפנה"ס. בחינת המעבר מהתקופה הפרסית לתקופה ההלניסטית תעשה באמצעות סקירה של הבנייה העירונית, הכפרית והצבאית, העיטור האדריכלי, הדגם היישובי והמערך היישובי, הקבורה, כלי יומיום והממצא האפיגרפי הזעיר. בסיסה הרעיוני של ההרצאה נעוץ בחלקו בגישת הארכיאולוגיה החברתית שבה נודעת חשיבות ראשונה במעלה לממצא ולמה שאפשר להפיק מלימודו. לפי גישה זו המידע הארכיאולוגי המושג בחפירות ובסקרים משקף כל מיני היבטים חברתיים של החברות העתיקות ומסייע להבין את השינויים התרבותיים וגם הפוליטיים ואת גורמיהם. מקומו של המקור ההיסטורי משני, ולעתים הוא נעדר, שכן הוא עלול להטות את הפרשנות האובייקטיבית של הממצא על פי נסיבות כתיבתו, מגמותיו, מטרתו וכדומה, וכן עקב העתקתו החוזרת ונשנית בדורות מאוחרים יותר. הדיון בהרצאה יסתמך לפיכך על ממצאים מחפירות ארכיאולוגיות, לעתים באמצעות פירוש חדש של ממצא שכבר פורסם, בעוד שנתוני הסקרים יהוו מקור משני לביסוס המסקנות, וזאת בגלל הבעיות הטמונות בהם. מטרתה של סקירה זו הנה התחקות על תהליכי "המשכיות" ו"שבר" בין התקופה הפרסית לבין התקופה ההלניסטית, הווה אומר בחינת ה"התייוונות" של האוכלוסייה המקומית כנגד השמירה על ה"מסורתיות".