מן המפורסמות הוא שחורבן ירושלים וחורבן בית המקדש בשנת 70 לסה"נ הם מן האירועים הקשים ביותר בתודעה היהודית לדורותיה, והם מציינים מעבר יחידאי בחשיבותו בהיסטוריה של עם ישראל. למרות עובדה זו, ולמרות ההתקדמות הרבה בעשורים האחרונים במחקר הארכיאולוגי של התקופה הרומית הקדומה ביהודה בכלל ובאזור ירושלים בפרט, אין תיעוד ארכיאולוגי מספק לגבי ההשלכות היישוביות של אירועים אלה: מה היו תוצאות המרד הגדול, מבחינת היישובים שבקרבת ירושלים ויישובי הרי יהודה ושפלת יהודה? האם היישובים המתוארכים לפי הממצא הארכיאולוגי מתקופת בית שני עד למרד בר-כוכבא המשיכו להתקיים ברציפות, או שחלקם ננטשו לפרק זמן כלשהו בעקבות אירועי המרד והחורבן? האם יש יישובים שנוסדו לראשונה זמן קצר לאחר חורבן ירושלים, על ידי פליטים, שהעתיקו את מקום מושבם לאחר המלחמה?
ההרצאה תעסוק בשינויים שחלו בממצא הארכיאולוגי אחרי חורבן ירושלים בשנת 70. נסקור את הממצאים המשמשים להבחנה כרונולוגית בפרק הזמן מהמרד הגדול ועד למרד בר כוכבא ואת התקדמות המחקר הטיפולוגי-כרונולוגי של ממצאי תקופה זו. הקושי העיקרי להבחנה בין אתרי סקר ושכבות חפירה, הקדומים למרד הגדול והמאוחרים לו, טמון בכך שכלי החרס – שהם הממצא השכיח ביותר - לא עברו שינויים ניכרים לעין בעקבות החורבן בשנת 70. אנו מנסים לתרום לפתרון בעיה זו בעזרת מחקר חדש שבצענו בשנים האחרונות ואת תוצאותיו נציג בהרצאה.
המחקר החדש בחן, באמצעות אנליזה מיקרוסקופית וכימית, את אפשרויות ההבחנה בין כלי החרס המצויים באזור ירושלים והרי יהודה לפני שנת 70 ולאחריה. ואכן עלה בידינו להבחין, באמצעות שיטות מדידה מדויקות, בהבדלים שבין ההרכבים הכימיים של כל הכלים המאוחרים לשנת 70 שנדגמו, לבין ההרכבים האופייניים לכלים המצויים באזור לפני המרד הגדול. גם בניתוח מיקרוסקופי הובחנו הבדלים בחלק מהמקרים. על פי תוצאותיה של האנליזה הכימית, ובמידה מוגבלת גם אלו של האנליזה המיקרוסקופית, נראה כי יישום השיטות הללו עשוי לסייע להבחנה בין אתרי סקר ושכבות חפירה הקדומים למרד הגדול וחורבן ירושלים בשנת 70, לבין האתרים והשכבות המאוחרים לשנה זו.