סחר חליפין הוא האמצעי העיקרי שבו מוצרים הועברו והופצו בין אזורים שונים של דרום הלבנט בתקופת הברונזה הקדומה (3,600 – 2,300 לפה"ס). בהרצאה זאת נעלה רעיונות ומסקנות לגבי המאפיינים של הנתיבים ורשתות סחר החליפין ולגבי הכלכלה והחברה בתקופה הנדונה. אזור המחקר נתחם בדרום הלבנט ואינו כולל את קשרי הסחר עם מצרים ואזורים אחרים של המזרח הקדום.
בחלקה הראשון של ההרצאה יוצגו נתונים בסיסיים על המוצרים העיקרים (ממצאים), תפוצתם ונתיבי הסחר בדרום הלבנט. בחלקה השני יוצגו המאפיינים של רשתות ההפצה (ריכוזיות, כיווניות וסימטריה). כמו כן ננתח את ההבדלים והשינויים שחלו במשך הזמן של תקופת הברונזה הקדומה ואת הגורמים הכלכליים והפוליטיים לשינויים אלו.
מסקנות המחקר הן שרשתות סחר של מוצרים שונים הותירו דפוסים שהם לפעמים דומים, לפעמים חופפים חלקית, ולפעמים שונים זה מזה מאוד. נוסף לכך, המחקר הראה שדפוסי ההפצה בתקופת הברונזה הקדומה א' אינם ריכוזיים, אך הם נעשים ריכוזיים יותר בתקופת הברונזה הקדומה ב'. לעומת זאת, בתקופת הברונזה הקדומה ג' ריכוזיות זו פוחתת. שינויים אלו התרחשו למרות שנתיבי הסחר העיקריים לא השתנו.