מרד גאלוס פרץ בגליל, לאור המקורות המעטים שבידינו, ב 351 או 352 לספירה. מרכז המרד היה בציפורי, אך פעולות המרי התרחשו גם במקומות אחרים, בגליל ומחוצה לו. מקובל להניח שדיכוי המרד בידי הרומאים הביא לחורבן ולהרס היישוב היהודי בגליל. עדות לכך מצאו החוקרים בבית שערים שנחרבה ושהקבורה הופסקה בה בעקבות דיכוי המרד. בית שערים, לדברי החופרים, לא התאוששה מהחורבן ולמרות שהמקום המשיך להתקיים גם בתקופה הביזנטית, היה זה יישוב דל ביותר ובית הקברות הגדול יצא אז מכלל שימוש. בהרצאתי אבדוק מחדש את תקפותן של מסקנות ישנות הנוגעות במשך זמן הקבורה בבית שערים, מה קרה ביישוב ובבית הקברות המפואר שלו בעקבות דיכוי המרד בגאלוס ב 352/351 לספירה, ומה ניתן ללמוד מכך על המציאות היישובית בגליל בתקופה שלאחר מכן. ניתוח הממצאים הבאים מתחומי הנקרופוליס לצד כאלו הבאים מהיישוב עצמו, כמו גם מאתרים אחרים ברחבי הגליל ומחוצה לו, מלמד שחציבת המערות והקבורה בבית שערים לא נפסקה בעקבות מרד גאלוס, באמצע המאה הרביעית לספירה, וכי הפגיעה ביישוב היהודי ברחבי הגליל הייתה מועטה, אם בכלל. זהו דיון היסטורי הבוחן בכלים ארכיאולוגיים את המציאות היישובית-חברתית-תרבותית שהתהוותה בבית שערים בפרט ובגליל בכלל, בימים שלאחר דיכוי המרד. הוא בוחן את היחס שבין העדות הכתובה לממצא הארכאולוגי, וכיצד יש להשתמש בהם בשחזור האירועים בגליל במאה הרביעית לספירה, בעידן של תמורות, בין רומא לביזנטיון, בין פאגאניות לנצרות ובין תרבות רוב לתרבות מיעוט.