בסקרים ובחפירות שנערכו בגליל המערבי במאה הקודמת ובתחילת המאה הנוכחית, נחשפו שרידיהם של עשרות מנזרים. במנזרים נחשפו כנסיות, חלקן גדולות ומפוארות, חלקן קטנות וצנועות. על רצפות הפסיפס – לעתים מעוטרות בדגמים מרהיבים ולעיתים פשוטים – נתגלו עשרות כתובות הקדשה שבעזרתן ניתן לחשוף טפח מחיי הכפר והמנזר באזור זה בין המאות החמישית והשישית.


מרכזים נזיריים רבים התקיימו בארץ ישראל בתקופה זו: המרכז התוסס והידוע שבמדבר יהודה, ואלה הידועים קצת פחות במדבר יריחו, באזור עזה ובדרום סיני. לאחרונה זכו גם מנזרי שפלת יהודה לסקירה ממצה. מרכזים אלה מוכרים לנו הן מהממצא הארכיאולוגי, שבכמה מקומות הוא עשיר ומגוון, והן מהספרות ההגיוגרפית (ספרות הקדושים) המביאה את סיפוריהם של הנזירים שחיו במרכזים אלה. מתוך הספרות הזו ניתן לשחזר במידה רבה של דיוק, לא רק את חיי היום-יום של הנזירים, אלא גם את מקומם בחברה הכפרית, את מערכת היחסים בינם לבין העיר ומוסדותיה, את מעמדם בהירארכיה הכנסייתית העירונית והפרובינקיאלית, את עמדותיהם התיאולוגיות ואת דעותיהם בענייני השעה.


מכל הספרות הנזירית הענפה שנתחברה בארץ-ישראל ובסביבותיה בתקופה הביזנטית, יש בידינו רק אנקדוטה קצרה וסתומה אחת, המצויה בחיבור מתחילת המאה השביעית, ונוגעת לחיי הנזירות בגליל. אנקדוטה זו, המזכירה אב מנזר ונזיר בכפר באזור עכו שזיהויו אינו ודאי, היא הטקסט היחיד המזכיר נזירים ומנזרים במרחב הזה. מצד אחד, היעדר מקורות כתובים מהווה מכשול משמעותי בבואנו ללמוד על המרחב הנזירי הזה, ואולם מן הצד השני, היעדרותם של עוגנים ספרותיים מאפשרת לנו לשאול שאלות הקשורות לתהליכי מקרו ומיקרו שבמקרים רבים לא היו מצליחים לעבור את מסננת כתיבה ההגיוגרפית. האם ניתן למשל להסביר את התפשטותה של הנזירות במרחב זה בהסתמך על מודלים דומים, מוכרים יותר, ממרחבים נזיריים אחרים, קרובים ורחוקים? האם יש לשינויים פוליטיים וכלכליים שהתחוללו באגן הים התיכון השפעה על התפתחותו של מרכז נזירי זה או שאולי הפעילות הנזירית בדרום פניקיה קשורה דווקא בתהליכים מיקרו כלכליים? אולי שינויי חקיקה הביאו לתמורות אגראריות שייסוד מנזרים היה אחד מתוצאותיהן? בהרצאתנו נציג את הממצא העדכני ממנזרי הגליל, נגדיר את הטיפולוגיה שלהם ונציג שאלות העולות מן הממצא.