ההרצאה מציגה את מסקנותיו הראשוניות של מחקר משותף למשה פישר ולח"מ, המבוסס על תוצאות החפירות שנערכו בעיר הנמל יבנה-ים. חפירות אלה הראו באופן חד-משמעי כי העיר השוקקת של התקופה הביזאנטית דעכה בהדרגה לאחר הכיבוש המוסלמי, עד שננטשה סופית סביב סוף המאה ה-7/ראשית המאה ה-8. זאת במקביל להפיכתה למאחז צבאי מוסלמי שהתקיים במקום עד למאה ה-11. להערכתנו, ניתן, על ידי ניתוח הממצא הארכיאולוגי מהאתר, מקורות היסטוריים ונתונים נוספים, לשחזר את סיבת הדעיכה הדרסטית של עיר נמל זו בראשית התקופה המוסלמית הקדומה.
בחינה קפדנית של המידע הארכיאולוגי, האפיגרפי וההיסטורי הקיים לגבי שאר יישובי קו החוף הארץ-ישראלי (בין עכו לעזה) – ערים, כפרים ואתרים אחרים – מלמדת כי היו יישובים נוספים שגורלם לאחר הכיבוש המוסלמי היה דומה לזה של יבנה-ים. ביישובים אחרים, בעיקר ערים, ניכרים צמצום בשטח ו/או שינוי בנוף העירוני, אך הם המשיכו להתקיים לאורך כל התקופה המוסלמית הקדומה ואף לאחריה. סקרים וחפירות שנערכו בסביבתם הקרובה של יישובי קו החוף משקפים אף הם בדרך כלל ירידה יישובית שהתרחשה במהלך 100 או 150 השנים הראשונות לשלטון האסלאם באזורנו.
התמונה הכללית המשתקפת מקו החוף הארץ-ישראלי ומסביבתו המיידית היא של צמצום וירידה בחשיבותו של אזור גיאוגרפי זה לאחר הכיבוש המוסלמי, ושל שינוי באופי התייחסות השלטון החדש ליישובים שהתקיימו בו במשך התקופה הביזאנטית. עם זאת, מחקרנו מראה כי לאזורים ואף ליישובים שכנים בקו החוף עשוי היה להיות גורל שונה לאחר הכיבוש המוסלמי, וכי אין לדון בכל רצועת החוף כבמקשה אחת. בשנים האחרונות רווחת במחקר התפיסה לפיה הכיבוש המוסלמי של דרום הלבנט הביא עמו אמנם שינויים, אך שינויים אלה היו הדרגתיים והשפעתם בדרך כלל לא היתה שלילית עבור היישוב המקומי. אנו סבורים כי מחקרנו מאזן מעט את התמונה הנ"ל, בהדגישו את חשיבות התפיסה הרגיונלית בניתוח מאורעות היסטוריים והשפעתם על אזור נרחב.