אתרים רבים מתקופת הברונזה הקדומה פרוסים בצפיפות בנגב ובסיני ומשקפים את אחד משיאי הפריחה היישובית במדבר בכל הזמנים.


חקר התקופה במדבר קיבל תנופה במחקרי עמירן, בית אריה וגופנא בערד בנגב ובסיני, במהלך שנות ה70, שעמדו על הזיקה בין ערד לסיני וקבעו את המסגרת הכרונולוגית  לתקופת הברונזה הקדומה ב'.


במסגרת סקר החירום בנגב, בשנות ה80, תועדו אלפי אתרים מתקופה זו; מחקרים שהתבססו על ממצאים אלה מצביעים על חוסר הסכמה בין החוקרים בנוגע להגדרות התרבות חומרית, הכרונולוגיה  והבסיס הכלכלי.


במסגרת מענק מחקר מקרן White-Levi  ,  בשותפות עם בן סאידל ממכון אולברייט, הוכנו לפרסום ממצאי חפירות  ואיסוף כלי צור בעשרים אתרים מתקופה זו ונבחנו מחדש כמה הנחות יסוד. המסקנות הן:


1. בנגב ובסיני קיימות כמה תרבויות מתקופת הברונזה הקדומה.
2. מסקנות בית-אריה, גופנא ועמירן תקפות רק לגבי אחת מתרבויות אלה.
3. התרבות היותר נפוצה מוגדרת על-ידי שכיחות גבוהה של פערורים  ומגרדי מניפה, הופעת מבנים מכונסים ובשדות רגמים. הקורלאציה עם ערד מגדירה את הכרונולוגיה של תקופה זו לתקופת הברונזה הקדומה ב'.
4. הקורלאציה עם ערד חיונית גם להבנת המערכת הכלכלית; זו משקפת מערכת מרובדת שראשה בארץ הנושבת ולא מערכת ייצור מזון בלתי מובנת בלב  הישימון.