המאה השביעית לפנה"ס היתה תקופה של פריחה כלכלית, כפי שעולה מן הממצאים הרבים המלמדים על מסחר שהתגלו ברחבי דרום הארץ, ומן העדויות על התפשטות היישוב באזורים שונים, כגון מדבר יהודה והנגב. גילויה של חיטה "יהודאית" באשקלון, בצד עדויות נוספות למסחר שהתגלו בחפירות באתרים שונים ברחבי האזור, מאפשרים לנו לשחזר את כלכלת דרום הארץ בתקופה זו.
אשקלון, עיר הנמל הגדולה של דרום מישור החוף, היתה בלבה של המערכת הכלכלית המקומית. סביבותיה המיידיות של אשקלון שימשו בעיקר לייצור המוצר הרווחי ביותר בכלכלת התקופה – יין. מישור החוף הפנימי והשפלה, המיוצגות בידי עקרון (ואתרים נוספים דוגמת תל חדיד), נוצלו בעיקר להפקת שמן זית. בעוד שחלק מאזור ההר התמחה בגידול גפנים, הרי שחלקים נרחבים מיהודה והנגב הוו את אזורי הייצור השלישי והרביעי (דגנים ומרעה). הביקוש הגובר למוצרים אלו היה ככל הנראה הגורם להתפשטותה של יהודה לאזורי השוליים של מדבר יהודה והנגב באותה התקופה. ואולם, המערכת הכלכלית המורכבת שהתקיימה בדרום ארץ-ישראל, ואשר יהודה ופלשת תפקדו בתוכה כיחידה כלכלית אחת, היתה פריפריאלית ביחס למערכת הכלכלית הים-תיכונית של המאה השביעית לפנה"ס. דומה שהכוח המניע מאחורי התפתחות המערכת כולה, היה הסחר הימי הפניקי.
* הרצאה זו הנה פרי מחקר משותף עם אבי פאוסט, העתיד להתפרסם כמאמר נרחב ב Bulletin of the American Schools of Oriental Research.