באתרים רבים שנחפרו בארץ ישראל ובירדן נראו סימני הרס וחורבן שתוארכו על ידי החופרים לאמצע המאה הרביעית לסה"נ (אתרים כגון: מירון, גוש חלב, ציפורי, כורזין, בית שערים, בית שאן, שכם, שומרון, אפק, ירושלים, בית גוברין, עבדת, ערק אל אמיר, חשבון, לג'ון, פטרה, ועוד).
מספרם הרב של האתרים שנפגעו מעורר את הצורך לנסות ולמצוא אירוע או גורם שיאפשר להסביר את עצם פגיעתם הבו-זמנית, וזאת על אף היותם מצויים במרחק גיאוגרפי גדול זה מזה. כמו כן מעניין לבדוק האם העובדה שהם נפגעו ואולי שוקמו מחדש הביאה לשינויים משמעותיים בעיצוב פני המקום ובחיי התושבים.
עם הכתרתו של יוליאנוס השני כקיסר הוא החל לפעול בגלוי למען חיזוק מעמד הדתות הפגאניות. במסגרת רפורמה זו, הוא התיר ליהודים להקים מחדש את בית המקדש בירושלים, ואף הבטיח לסייע להם בבנייה. על פי מספר מקורות נראה כי עבודת הבנייה מחדש של בית המקדש החלה, אך הופסקה בפתאומיות בעקבות אסון טבע כלשהו שנתפש בעיני הנוצרים כנס אלוהי. בחלק מאותם מקורות מוזכרים גם מקומות אחרים בארץ ישראל, שנפגעו באותה עת.
בעקבות גילוי מכתב (Harvard Syriac 99) שפורסם לראשונה על ידי ברוק, (1977), ניתן ללמוד על רעידת אדמה, שארעה באותה עת (19 במאי 363 לסה"נ), והקיפה אזורים נרחבים בארץ ישראל כולל את ירושלים והיא שגרמה ככל הנראה להפסקת בניית המקדש. בבדיקת האתרים שמוזכרים ברשימות אלה ובבחינת אתרים נוספים באזור, ניתן אכן להיווכח בעדויות לכך שהם נפגעו באופן חלקי או מלא באמצע המאה הרביעית. חקר שכבת ההרס בציפורי, שתועדה במבנים רבים באתר, יכול לסייע בתיארוך רעידת האדמה על פי המטבעות וכלי החרס שנמצאו בה וכן לשפוך אור על השינויים שחלו בעיר לאחר שנפגעה.
בחלק מן האתרים האחרים, נמנעו החופרים מלקבוע בוודאות את סיבת ההרס. הם רמזו שיתכן שנעשו שיפוצים במבני הציבור, במהלך המחצית השנייה של המאה הרביעית, אולי, מתוך צורך לשקם את המקום, אך כמעט מבלי להותיר סימנים. במקומות אחרים, ציינו החופרים שהמבנים שנהרסו לא שוקמו מעולם, ושבעקבות ההרס חלו שנויים בתכנון הכללי של האתר. תופעה זו בולטת באופן מיוחד כשנהרסו מבנים פגאנים. ככל הנראה, באותם מקומות שבהם רעידת האדמה גרמה להרס המקדש או להרס של שטחי הציבור האחרים, התאפשרה ביתר קלות התערבות הגורמים הכנסייתיים בתכנון ובבניית העיר מחדש ובהחדרת הנצרות לעיר.
לסיכום, ניתן לראות ברעידת האדמה שפגעה וזעזעה את האזור כולו, בבחינת אירוע שהביא עמו חורבן והרס אך האיץ את תהליך המעבר מן התקופה הרומית לתקופה הביזנטית. מעבר שבא לידי ביטוי בשנויים שחלו בפני הישובים, בסגנון החיים ואולי גם בהרכב האתני והדתי של האוכלוסייה.