העיר פטרה הייתה העיר המרכזית של התרבות והדת הנבטית לאחר שנת 106 לספירה, שנת סיפוח הממלכה הנבטית ע"י האימפריה הרומית. לאור מחקריו של ד"ר רודולף כהן מטעם אגף העתיקות בשנות ה-80 וחפירות חדשות ביישובים הנבטיים בנגב, התברר כי דרך פטרה – עזה המשיכה לשגשג לאחר הסיפוח, ויישובי הנגב נהנו מרמת חיים גבוהה. יתר על כן, הקשר החומרי והתרבותי בין היישובים הנבטיים בנגב המשיך גם לאחר הירידה בכמות המסחר הבין לאומית והביקוש לבשמים בעולם העתיק במאה ה-ג' לספירה. נראה כי הקשר בין יישובי הנגב ופטרה נחלש רק לאחר רעידת האדמה בשנת 363 לספירה. בתקופה הביזנטית שגשגו יישובי הנגב ונהנו מקרבתם למישור החוף הדרומי, והתנהלה בהם תנועה מוגברת של צליינים בדרכם לסנטה קתרינה שבסיני. בתקופה זאת הייתה פטרה ישוב נידח בפריפריה של המדינה הביזנטית.